ת"א 59355-05-12

לפני בקשה לעיכוב ההליכים נשוא תיק זה עד למתן פסק דין בת"א 3252-03-15, המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.התביעה שלפניי הינה תביעה שהגישו המשיבים נגד המבקש, במסגרתה עותרים הם לקבלת צו לפינוי וסילוק יד מהמקרקעין הידועים כחלקה 4 גוש 16874 מאדמות יפיע (להלן: "המקרקעין"). כמו כן, במסגרת תביעתם זו עותרים המשיבים לקבלת סעד כספי שמסתכם בסך של 690,000 ₪ וזאת, בין היתר, בגין תשלום דמי שימוש ראויים ועשיית עושר ולא במשפט.

2.את זכות הבעלות במקרקעין, מבססים המשיבים על חוזה שנערך ביום 26.10.96, בינם לבין המבקש, במסגרתו מכר המבקש את המקרקעין למשיבים.

לאחר חתימת החוזה, הוגשה תביעה ע"י המבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתה טען, כי המשיבים הפרו את הסכם המכר ולכן עתר הוא לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר על ביטול הסכם המכר (ת"א 725/09).

במהלך ניהול התביעה הנ"ל, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 02.02.11. במסגרת ההסכם נקבע, כי בהתמלא תנאים מסוימים המפורטים בהסכם, המבקש מתחייב למסור את המקרקעין למשיבים בתקופה שנקבעה בהסכם.

3.בסופו של יום, המקרקעין לא נמסרו לידי המשיבים אשר בתורם הגישו תביעתם זו בפני, בה טענו כי משעמדו בתנאי פסק הדין הנ"ל, היה על המבקש למסור להם את המקרקעין, ומשלא עשה כן, בית המשפט מתבקש, בין היתר, לתת סעד של פינוי וסילוק יד נגדו. המבקש טען להגנתו, כי המשיבים לא עמדו בתנאים שנקבעו בפסק הדין, לכן אינו חייב למסור את המקרקעין.

4.לאחר הגשת התביעה שלפניי, וביום 02.03.15, הגיש המבקש תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בנצרת (3252-03-15), במסגרתה עתר לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, וזאת עקב הפרתו, וכן להצהיר כי בעקבות ביטול פסק הדין יש לאשר את ביטול הסכם המכר.

5.במסגרת בקשה זו שבפני, עותר המבקש לעיכוב המשך ההליכים בתביעה שלפניי וזאת עד להכרעה בשאלת ביטול המכר בין הצדדים שאמורה להתברר בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת (3252-03-15). לטענתו, במידה והתביעה בבית המשפט המחוזי תתקבל, יתייתר הצורך לדון בתביעה דנן. מה גם, יתר השיקולים כגון: הצורך במניעת הכרעות סותרות, ייעול הדיון, מניעת בזבוז זמן שיפוטי וחיסכון בהוצאות, מוליכים לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ההליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד בפני ערכאה אחרת.

6.מנגד טענו המשיבים, כי דין הבקשה להידחות וזאת משום שלא הוכח התקיימות התנאים הנדרשים לצורך עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, שכן, לטענתם, אין חשש להיווצרות החלטות סותרות וזאת משום שמדובר בשתי שאלות שונות עם עילות משפטיות שונות. הרי בעוד שהמחלוקת שבפני בית המשפט המחוזי הינה מחלוקת כספית, המחלוקת כאן הינה סביב שאלת יישום פסק דין חלוט שניתן בבית משפט המחוזי אשר מהווה מעשה בי דין. מה גם, לטענתם, אין בהיעתרות לבקשת העיכוב כדי להוביל ליעילות דיונית או לחסוך בזמן ובמשאבים.