ק' נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בקשה מטעם הנתבעת 2 להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לבטוח הלאומי (להלן: "המל"ל"), בהתאם לסעיף 6 ב' ל-חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לאחר נתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

ב-רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (8/4/2013), (כב' השופט צ' זילברטל), צוין כי: "ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי הדין (במקרה שלנו, ובדרך כלל, הכוונה לוועדות הרפואיות שמטעם המוסד); או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו (בין אם לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה, בין אם לא נשקלו נתונים שהתגבשו לאחר מועד אותה תאונה)".

באותו מקרה קיבל בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי והחליט להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל מן הטעם שלא הובאו בפני הוועדה הרפואית מלוא המסמכים הרפואיים מעברו של התובע, והיא לא התייחסה ולא בחנה השפעתו של חומר רפואי על קביעתה.

ראו גם רע"א 2993/14 רוטמן נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.14), שם נאמר: "בענייננו, ועל פני הדברים, נראה כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמד מידע רלבנטי, אשר ייתכן שהיה בו כדי להשפיע על התשובה לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין נכותו של המבקש לבין התאונה.... נראה שהמדובר במידע בדבר עברו הרפואי האפשרי של המבקש, שעשויה להיות לו חשיבות לצורך שלילת או אישור קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותו ...".

בענייננו, מהחומר הרפואי שצורף לבקשה הנתבעת עולה כי התובע סבל מעבר רפואי לא מבוטל בתחום האורתופדיה לרבות, בלט דיסק בע"ש צווארי ובקע דיסק בע"ש מותני.

הוועדה לא התייחסה כלל לעברו הרפואי והתאונתי של התובע; כך גם אין בהחלטת הוועדות הנמקה מדוע הנכות יוחסה במלואה דווקא לתאונה השניה, למרות שמתיאור התאונות והתלונות של התובע בעקבותיהן, עולה דמיון רב בין מנגנוני הפגיעה בשתי התאונות.

לנוכח האמור, אני נעתר לבקשה ומחליט למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. הנתבעת 2 תישא בשכר המומחה, כמימון ביניים.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.