ת"א 59100-05-15

בקשה לסעד זמני שיאסור על המשיבה להעביר את הקניין בטובין שייבאה המבקשת.

המדובר בבקשה שהוגשה שלא בגדרי תביעה. הבקשה, המחזיקה שני עמודים, תצהיר קטוע ותצהיר שאינו צריך לעניין, רחוקה מלהיות ברורה כל צרכה. ניתן להבין ממנה כי המבקשת ייבאה טובין מסין (שטיבם המדויק לא התחוור), אלו הגיעו לנמל אשדוד לפני כעשרה ימים, אך לא שוחררו. אם ניתן להבין, המבקשת תולה במשיבה ובבית המכס באשדוד את אשם אי השחרור. עוד מביעה המבקשת חשש שמא יועברו הטובין לצד ג', אף שהם קניינה. היא עותרת, אם ניתן להבין, לסעד זמני שיאסור על העברתם לאחר. טענתה המשפטית, אם נזקקה, היא שהמשיבה אינה פועלת בהתאם לאמות המידה והעקרונות של המשפט המנהלי הישראלי (סעיף 11 לבקשה).

דין הבקשה להידחות. היא הוגשה שלא בגדרי הליך עיקרי. אף שבהילות המבקשת ברורה, אין בכך להכניס את המקרה לקהלם של המקרים המצדיקים הגשת בקשה לסעד זמני קודם להליך עיקרי, שאליהם כיוונה תקנה 363 לתקסד"א. חוסר בהליך עיקרי מוביל לכך שלא ברור מהו הסעד העיקרי המבוקש וכיצד הבקשה לסעד זמני נועדה לשרתו. חוסר בהליך עיקרי מוביל גם לכך שלא ברורה כלל ועיקר סמכותו העניינית של בית המשפט להידרש לבקשה: ודי אם נאמר שככל שהמבקשת טוענת לפעולה כלשהי של המשיבה בניגוד לכללי המשפט המנהלי, הרי שלרוב בית המשפט לעניינים מינהליים הוא העוסק בעניינים אלה.

המדובר בבקשה שגם אינה נהירה כלל לגופה: מהי ההחלטה המינהלית הנתקפת? מה הזיקה בין המשיבה לבין היבואן הנזכר בבקשה? מדוע הוחלט שלא לשחרר את הטובין? ומניין החשש שמא הקניין בטובין יועבר לצד ג'? כל זאת לא הובהר. בבקשה מעין זו לא ניתן לטפל.

כבר נוכח כל האמור, הבקשה לסעד זמני (ולא רק לצו במעמד צד אחד) נדחית ללא צורך בתגובה, ובהתאם בלא צו להוצאות. כיוון שלא הוגש הליך עיקרי, הרי שהמזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.