האם עלויות הכשרות הן חלק מחישוב המכס?

פסק דין

השאלה נושא פסק-דין זה היא, אם לשם חישוב המכס המשולם בעד טובין מיובאים יש לכלול בערך הטובין גם את עלויות הכשרות.

התביעה הנדונה היא תביעה לסעד הצהרתי שהגיש יבואנית מוצרי שמן, שבמסגרתה עתרה לכך שיוצהר כי עלויות הכשרות אינן חלק ממחיר העסקה לצרכי מכס, כי יוצהר על ביטול הודעת חיוב שהוצאה לתובעת ביום 12.3.2009 בשל תוספת עלויות הכשרות וכן להורות שהסעד ההצהרתי המבוקש יחול גם על תשלומים ששילמה התובעת אגב מאחה במהלך התקופה שבה נדונה התביעה הנדונה.

א.רקע והגדרת הנושאים השנויים במחלוקת

2.התובעת, מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ, היא חברה אשר עוסקת בייצור, ייבוא, אריזה ושיווק של מזון בהשגחת כשרות של הבד"ץ – בית-דין צדק ירושלים של העדה החרדית (להלן – הבד"ץ). בהתאם להסכמים בין התובעת לבין הבד"ץ, הכוללים תשלומים שמשלמת התובעת לבד"ץ, מספק הבד"ץ משגיחי כשרות למוצריה של התובעת ואישורי כשרות המוטבעים על המוצרים שהיא מייבאת ומשווקת.

המוצרים שעניינם נדון בתובענה זו הם שמן גפת זית למאור (להדלקת נרות), שאף אינו ראוי למאכל אדם וכן שמן זית מזוכך – כתית מעולה כשר לפסח, המיועד למאכל. המוצרים מיוצרים מחוץ לישראל בליווי משגיח כשרות מטעם הבד"ץ, ובהתאם לכך מוענק להם אישור כשרות של הבד"ץ והתובעת מייבאת אותם לארץ ומשווקת אותם.

המחלוקת בין הצדדים היא כאמור, בשאלה, אם לשם חישוב המכס המשולם בעד המוצרים האמורים, יש לכלול בערך הטובין גם את עלויות הכשרות, הכוללות את התשלומים ששילמה התובעת לבד"ץ, כדי לקבל את אישור הכשרות מטעמה.

3.מאז הוגשה התובענה הנדונה עוד בשנת 2009, עברה היא מספר גלגולים, לרבות תיקון כתב התביעה, שכללה את צמצום התביעה המקורית ואף נדונה לפני מספר שופטים. התובענה הועברה להמשך שמיעתה לפניי ביום 16.3.2014 ובדיון שהתקיים ביום 1.5.2014 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמה המייתרת את שמיעת ההוכחות ומאפשרת הגשת סיכום טענות על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט. לפיכך, בדיון שהתקיים ביום 13.5.2014 נחקרו העדים מטעם הצדדים על תצהיריהם.

מטעם התובעת העידו מנהל התובעת, מר יהודה ורטהיימר (עמ' 14-5) והרב דוד ליברמן, משגיח הכשרות של המוצרים הנדונים מטעם הבד"ץ (עמ' 21-14). מטעם הנתבעת העידו הגב' שרה ביטון, שבמועד הרלוונטי הייתה הממונה על מחלקת הערכה באגף המכס (עמ' 25-22) ומר שלום תדמור, מבקר חשבונות במחלקת בקרת ייבוא בבית המכס מרכז (עמ' 27-26). כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים, בדיעבד נראה – כפי שאף נראה מלכתחילה – שחקירת העדים לא הוסיפה וכי לא הייתה כל מניעה לוותר על כך.

4.לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. ראשונה סיכמה התובעת, שהגישה את סיכום טענות ביום 22.6.2014.

יום לאחר מכן, ביום 23.6.2014, ניתן בבית המשפט המחוזי במחוז המרכז פסק הדין בע"א (מחוזי מרכז) 2107-11-13 נטו מלינדה סחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ (23.6.2014) (כבוד השופטים אילן ש' שילה, בלהה טולוקובסקי, שמואל בורנשטיין) (להלן – עניין נטו מלינדה במחוזי). פסק-דין זה ניתן בעניין שני ערעורים שהגישו ארבע חברות, ובו הוכרעה השאלה נושא פסק הדין הנדון. השוני היחיד לכאורה, בין אותו עניין לבין ענייננו הוא בכך שבאותו פסק-דין נדונו העלויות הכרוכות בכשרות בשר המיובא לישראל. לטענת התובעת, כפי שעוד יפורט בהמשך הדברים, יש להבחין בין כשרות בשר לכשרות מוצרים אחרים.