פוסטבינדר נ' יפת

1.בעקבות סכסוך שכנים התלוננה שכנה במשטרה כי השכן איים עליה. האם זכאי הוא לפיצויים בגין פרסום לשון הרע בטענה כי מדובר בתלונה שקרית?

רקע וטענות הצדדים

2.הצדדים לתביעה הם שכנים, בעלי בית צמוד קרקע באשקלון החולקים חומה משותפת המפרידה בין חצרות הצדדים. הנתבעת רכשה את הבית בשנת 1992 אולם לא התגוררה בו ברציפות והבית הושכר על ידה לסירוגין. התובע רכש את ביתו ועבר להתגורר בו בשנת 2008. בחודש אפריל 2014 שבה הנתבעת להתגורר בביתה בקביעות ובסמוך לכך החל הסכסוך בין הצדדים המהווה את הרקע לתביעה זו.

עולה כי תחילה פרץ הסכסוך בשל עץ שהיה נטוע בחצרה של הנתבעת, אשר לא נגזם על ידי הנתבעת והפריע לתובע. בשל כך הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, העניין נדון והסתיים ונראה כי השקט שב על כנו. בד יוטה שתלתה הנתבעת בחצרה, סמוך לאחר חזרתה לבית באפריל 2014, אשר נקשר לעמודי הפרגולה של התובע (אשר נשענים על הגדר המשותפת), הצית את אש המחלוקת שוב ובין הצדדים התפתח ויכוח שתוצאותיו שנויות במחלוקת והובילו להגשת התלונה והתביעה.

האירוע בעקבותיו הוגשה התביעה התרחש ביום שבת בתאריך 15.11.14. בעת שהתובע ישב בחצרו יחד עם חבר ועסק בצליית בשר על גריל פחמים (על האש או מנגל בשפה מדוברת), ניתזו מים מצינור שבחצר הנתבעת לחצר התובע וגרמו לנזקים שונים. לאחר ויכוח בין הצדדים ניגשה הנתבעת לתחנת המשטרה והגישה תלונה כנגד התובע בגין איומים. התלונה נסגרה והוחלט שלא להמשיך לחקור. לטענת התובע, התלונה מהווה פרסום לשון הרע כנגדו כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 (להלן: החוק) ולפיכך הוא זכאי לפיצוי. התובע טוען בנוסף כי כתוצאה מהשפרצת המים נפל ונכווה מהמנגל ונהרסה טלוויזיה שהייתה בחצר. בגין השפרצת המים, המהווה לטענתו תקיפה או רשלנות מצד הנתבעת, תובע פיצוי בגין נזקים ממוניים.

טענות התובע

3.בהתאם לאמור בכתב התביעה, הסכסוך בין הצדדים החל בשנת 2008 על רקע תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת (שהשכירה את ביתה באותה תקופה), בגין סירובה לגזום ענפי עץ שחדרו למגרש ביתו וגרמו לו נזקים. התובע זכה בתביעה ומאז לא שוחחו הצדדים ביניהם.

בחודש אפריל התפרץ הסכסוך מחדש לאחר שהנתבעת שבה להתגורר בביתה. לטענת התובע, הנתבעת קשרה בד יוטה על הפרגולה שלו ועל צינור מים מפלסטיק שהיה מחובר לגדר המשותפת. כתוצאה מכך, נשבר צינור המים של התובע. באותו יום ניגשה הנתבעת לתובע והתנצלה על מעשיה ומיום זה נמנעו הצדדים מלשוחח זה עם זה.

האירוע מושא התובענה אירע ביום שבת 15.11.14 (להלן: האירוע). במועד זה אירח התובע חברים בביתו והדליק גריל פחמים בחצר. בתחילה התקשרה הנתבעת לפיקוח העירוני לצורך הגשת תלונה על התובע בגין מפגע עשן. פקחים שהגיעו למקום מצאו כי אין במעשיו רבב שכן לא חרג משטחו הפרטי ולא הפריע לנתבעת בשום אופן.

כ-40 דקות לאחר עזיבת הפקחים, פתחה הנתבעת זרנוק מים והתיזה מים בעוצמה על התובע, אורחיו וחצר ביתו. כתוצאה מכך נפל התובע מכיסאו לעבר גריל הפחמים הדלוק ונכווה כוויות בדרגה 2 בשלוש אצבעות, הכיסא עליו ישב נשבר וטלוויזיה שהייתה בחצר נהרסה.

התובע הזמין משטרה ושוטר שהגיע הנחה אותו לגשת להגיש תלונה. משניגש התובע לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה גילה כי הנתבעת "הקדימה תרופה למכה" והגישה נגדו תלונת שווא בגין איומים (להלן: התלונה). בעקבות התלונה נחקר התובע באזהרה בתחנת המשטרה ומסר את גרסתו. לאחר מכן הגיש התובע תלונה מצדו כנגד הנתבעת בגין איומים והיזק לרכוש במזיד.

לטענת התובע, תלונת השווא מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. כמו כן נטען כי הרישום המשטרתי שנפתח בעקבות החקירה במשטרה פגע במוניטין שלו ובשמו הטוב וכן פגע בו במישור התעסוקתי. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בסך 100,000 ₪ בשל פגיעה מכוונת בשמו הטוב או לחילופין, לפסוק לו פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק.