ת"א 59009-05-13 פלוני נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

רקע

1.לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2. מדובר בתביעה לנזקי גוף אשר נגרמו למשיב לטענתו, עקב קיומו של מפגע בכביש 444.

אין מחלוקת כי אירוע התאונה נשוא כתב התביעה אירע ביום 17.9.06.

כתב התביעה המקורי הוגש ביום 29.5.13 כנגד המועצה המקומית ג'לג'וליה. לאחר ברור עם המבקשת, התקבל אישור כי היא למעשה אחראית לקטע הכביש נשוא התאונה ולא המועצה המקומית ג'לג'וליה. ביום 9.5.14 נעתר בית המשפט לבקשת המשיב למחיקת המועצה המקומית ג'לג'וליה ולהגשת כתב תביעה מתוקן.

ביום 12.5.14 תוקן כתב התביעה והמבקשת צורפה כנתבעת בתיק.

תמצית טענות הצדדים

3.ביום 17.11.16 הגישה המבקשת בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

לטענת המבקשת, צירופה לכתב התביעה נעשה לאחר שהתביעה כנגדה התיישנה. המבקשת מפנה לס' 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. לטענתה חלפו מעל ל-7 שנים מיום קרות התאונה ועד להגשת התביעה כנגדה. עוד מפנה המבקשת לס' 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, (להלן: "תקנות סד"א") הקובע כי לא ניתן לתקן כתב תביעה ע"י הוספת נתבע נוסף באם במועד התיקון התיישנה נגדו התובענה. מכל האמור, לשיטת המבקשת יש לדחות התביעה כנגדה על הסף.

4.לטענת המשיב, רק לאחר תכתובות עם נציגי המבקשת הובהר כי היא למעשה אחראית לקטע הכביש נשוא התובענה- אז תוקן כתב התביעה. המשיב מפנה להוראות ס' 3 לחוק ההתיישנות המורה כי טענת התיישנות יש להעלות בהזדמנות הראשונה. המבקשת בכתב הגנתה לא העלתה טענת התיישנות כדבעי ולחילופין גם אם הדבר ייחשב כהעלאת טענה, הרי שהתנהלות המשיבה עד עתה- שנתיים וחצי ואחר הגשת כתב הגנה נגדה- מלמדת על ויתור בפועל של טענת התיישנות. המבקשת ניהלה את התיק לגופו של עניין ועד עתה לא טענה ולו שבב של טענה בדבר בדיקות שהיא עורכת לכאורה הנוגעות לטענת ההתיישנות. עצם הגשת הבקשה בשלב זה של ההליך מהווה חוסר תום לב מצד המבקשת.

המסגרת הנורמטיבית

5.ס' 26(ב) לתקנות סד"א קובע כדלקמן:

"(ב)הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן."

6.ס' 3 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן:

"אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה."

הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, שלפיה אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה, נועדה למנוע הליכי סרק שבהם יחלו דיונים בתביעות שלמעשה התיישנו, יבוזבז זמן שיפוטי יקר, ולבסוף יעלה הנתבע את טענת ההתיישנות המייתרת את התביעה כולה (ראו בע"א 9245/99 וינברג נ' אריאן פ"ד נח(4)769 תשס"ד תשס"ה 2004).

דיון והכרעה

7.אין מחלוקת כי התאונה נשוא התובענה אירעה ביום 17.9.06.