ת"א 58977-11-12 ק' נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

התובע יליד 7.3.90 נפגע ב- 2 תאונות דרכים האחת ביום 22.1.11 והשניה ביום 16.7.11.

התאונות התרחשו במסגרת עבודתו של התובע כשליח. המל"ל הכיר בתובע כנפגע עבודה תוך מתן אישור של תקופות אי כושר וקביעת נכות. הנכות שנקבעה לתובע במל"ל, בהקשר לתאונה השניה, עומד על כ- 19% . נכות זו מחייבת בהליך זה.

המחלוקת בין הצדדים היא על שיעור הנזק בלבד.

התאונה השניה ארעה לתובע כחודש לאחר שחרורו מהצבא.

על פי הפסיקה כאשר מדובר באדם צעיר שטרם נכנס באופן משמעותי לשוק העבודה יש לקבוע את הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק. שכר זה יש לקבוע למן היום הראשון שכן מדובר בממוצע כאשר בדרך בתחילת עבודתו של אדם שכרו נמוך משכר זה ובסוף תקופת העבודה השכר עולה על שכר זה. קביעת השכר הממוצע נעשית כדרך יעילה לחישוב הנזק כאשר אין נתונים משמעותיים שיכולים להוכיח על הכנסה גבוהה או נמוכה יותר לגבי נפגע ספציפי. בחישוב כזה מובאים כבר בחשבון גם הפסדי זכויות סוציאליות לפיכך אין להוסיף לסכום הפיצוי בגין אבדן כושר עבודה, סכומים נוספים על אבדן זכויות סוציאליות.

כמו כן, לפי הפסיקה, בדרך כלל כאשר מדובר בצעיר שנפגע יש להביא בחשבון שהנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית. בנדון דנן, אמנם 5% הינם בגין צלקות אך מדובר בצלקות בולטות.

כמו כן, העובדה שהוועדה במל"ל החליטה שיש לעשות שימוש בתקנה 19 מלמדת אף היא על כך שמדובר בנכות בעלת השלכה תפקודית.

בהתחשב באמור להלן המרכיבים לפיהם יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע.

בהקשר לתאונה הראשונה בה לא נקבעה נכות אך התובע נחבש ונעדר מספר ימים מהעבודה יש לפצות את התובע בסכומים הבאים: