ת"א 5894-07-13 מספן ואח' נ' לביטוח בע"מ ואח'

1.בפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בדבר שיעור הנכות שנקבעה לתובעת בגין תאונה מיום 31.3.10, ושהועמדה על 30% בשל קשיון לא נוח בשורש כף יד שמאל לפי תקנה 41 (10) ג'.

2.לטענת הנתבעת, לא עמדו בפני הוועדה הרפואית מלוא העובדות הרלבנטיות ביחס למצבה הרפואי של התובעת, שאינן מתיישבות עם המסקנה כי ביום התאונה נגרם לה שבר בכף יד שמאל. בנוסף, הוועדה לא דאגה לקבל לידיה את מלוא החומר הרפואי הקשור בתובעת, ואשר יש בו כדי ללמד כי בעברה היא סבלה מפגיעה חמורה בשורש כף יד שמאל, באופן השולל את הקשר הסיבתי בין השבר לתאונה ולנכות שנקבעה.

לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה קביעת הנכות של התובעת מבוססת על מידע חלקי ביותר, ויש לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה.

3.התובעים הגיבו לבקשה וטענו כי הוועדות שדנו בעניינה של התובעת היו מודעות לעברה רפואי ולשבר הישן ממנו סבלה ואשר התאחה זמן רב לפני התאונה הנוכחית.

לטענתם, כל הנתונים עמדו בפני הועדות והיא נבדקה על ידי יועצים רפואיים, שעיינו בחומר הרפואי הדרוש לבחינת מצבה, וקבעו כי נגרם לה שבר חדש, לפיכך ומשלא הוכחו נסיבות חריגות אחרות המצדיקות הבאת ראיות לסתור, יש לדחות את הבקשה.

4.כידוע, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, אך ורק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים.

החוק והפסיקה אינם מגבילים את בית המשפט לרשימה סגורה של מקרים, אך באופן כללי הטעמים המיוחדים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים מתן רשות להביא ראיות לסתור נחלקים לשניים: האחד, טעמים משפטיים כגון פגמים משמעותיים בהליך קביעת הנכות, תרמית, או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; והשני, טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל המצדיקים לעשות כן, כגון שינוי במצבו הרפואי של התובע.

נטל ההוכחה בדבר קיומו של חריג המצדיק היתר להביא ראיות לסתור מוטל על המבקש (ראה למשל לעניין זה בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505; בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט (4) 834; א. ריבלין, תאונות הדרכים, מהדורה רביעית 774).

5.כעולה מנימוקי הבקשה ומהחומר שצורף לה, הנתבעת טוענת לשני פגמים שנפלו בהליך קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית שדנה בעניינה של התובעת;

האחד - שלא עמדו בפני הוועדה די ראיות רפואיות המבססות את המסקנה שבתאונה נגרם לתובעת שבר, והשני - שהוועדה לא נדרשה למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, ולא ביקשה לקבל מסמכים הקשורים בעברה הרפואי ובפגיעה קודמת שהייתה לה באותו מקום, בשורש כף יד שמאל.

הנתבעת הפנתה לפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שדנו בעניינה של התובעת, ולמסמכים שפורטו בהם ובכתב התביעה, ושלטענתה אינם כוללים קביעה בדבר קיומו של שבר, ולכל היותר חשד לשבר, וכן הפנתה לחומר רפואי המלמד על שבר קודם שנגרם לתובעת כשנתיים עובר לתאונה, ושיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה.