ת"א 58912-12-15 גורוויץ ואח' נ' מלניקוב ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 28/12/15 הגישו התובעים כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך 97,002 ₪ בגין עלות עבודות שיפוץ שביצעו התובעים בדירת הנתבעים ברח' ארלוזרוב 91 בחיפה כאשר התגוררו בדירה כשוכרים ולא הוחזרה להם למעט הסך של 3,000 ₪. בנוסף לעלות השיפוצים נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

2.הנתבעים לא הגישו כתב הגנה במועד ולכן ניתן ביום 8/3/16 פסק דין המחייב את הנתבעים לשלם את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

3.ביום 30/3/16 פנו הנתבעים בעצמם לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הדין. בקשה זו נדחתה ביום בו הוגשה בשל העדר פירוט של טענות ההגנה.

4.ביום 7/4/16 הגישו הנתבעים באמצעות בא כוחם בקשה חוזרת לביטול פסק הדין. באשר לסיבת המחדל, נטען כי הנתבעים פנו ללשכה לסיוע משפטי לאחר שקיבלו את כתב התביעה אולם נדחו בשל אי עמידה בתנאי הזכאות הכלכלית וזאת ביום 24/3/16. הנתבעים טוענים כי כל עוד לא קיבלו תשובה היו משוכנעים כי עניינם מטופל על ידי האגף לסיוע משפטי ואינם צריכים לעשות דבר או להגיש כתב הגנה. לגופו של עניין נטען כי מדובר בתביעה שהגיש התובע 2 כנגד הוריו בגין שיפוצים שערך בדירתם על דעתם. מודגש כי סכום התביעה גבוה ב – 50 אלף ₪ מהסכום אותו נדרשו הנתבעים לשלם במכתב ההתראה מיום 9/8/15. נטען כי הנתבעים לא הסכימו לשלם מכיסם עבור השיפוץ. נטען כי הסך של 3,000 ₪ שהנתבעים נתנו לבנם, אינו קשור להחזר עבור השיפוץ. נטען כי הנתבעים התכוונו להוריש את הדירה לתובע שהוא בנם היחיד ואין בכוונתם לגור בדירה זו אותה הם משכירים כדי לשלם את המשכנתא, כאשר הנתבעים גרים בשכירות ברח' שמשון בחיפה. נטען כי הנתבעים לא התנגדו לשיפוץ, לא ידעו כמה כסף יעלה השיפוץ והיה ברור להם שמי שיישא בעלות השיפוץ הוא בנם. נטען כי רק כחצי שנה לאחר תום השיפוץ ועקב חיכוכים בין הנתבעים לבין בנם, נדרשו הנתבעים לראשונה להחזיר את סכום השיפוץ וסירבו. נטען כי יש לדון בתיק זה בשאלה המשפטית מה דינו של אדם המשביח את דירת הזולת מבלי שיש לו כל אסמכתא להסכמת הבעלים מחד ולהחזר כספים מאידך. נטען כי לפי סעיף 6.ד. להסכם השכירות אסור לשוכרים לבצע כל שינוי במושכר ואם יבוצע שינוי, השינוי יהיה שייך למשכיר. לפיכך נטען כי התביעה מבוססת על הסכם נטען בעל פה המנוגד להסכם בכתב. עוד נטען כי השיפוץ שנערך בדירה נערך באופן לקוי והדירה מושכרת באותו סכום כמו שהושכרה לפני השיפוץ. בנסיבות העניין מבוקש לבטל את פסק הדין ללא צו להוצאות ולראות את הבקשה ככתב הגנה.

5.ביום 18/4/16 הוגשה תגובת התובעים המתנגדים לביטול פסק הדין. נטען כי הנתבעים לא צירפו כל מסמך לתמיכה בטענתם לגבי סיבת המחדל. נטען כי הנתבעים לא הסבירו כיצד הם משלמים לעורך הדין המייצג אותם ולכן לא ברורה טענתם כי מצבם הכלכלי בכי רע. נטען כי השיפוץ בוצע בהסכמתם המלאה של הנתבעים כיוון שהדירה לא היתה ראויה למגורים. נטען כי הנתבעים זלזלו בהליך המשפטי והטענות שהעלו לגופו של עניין הן טענות בעלמא שכל מטרתן להתחמק מתשלום החוב.

6.ביום 20/4/16 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעים. נטען כי הנתבעים הם עולים מרוסיה שהשפה העברית אינה שגורה בפיהם והם אינם מתמצאים בהליכים משפטיים ולכן פנו ללשכה לסיוע משפטי. מצורף מסמך המלמד כי הפנייה ללשכה לסיוע משפטי נעשתה כבר ביום 14/2/16 ונדחתה רק ביום 24/3/16. כמו-כן צורפה קבלה לפיה הנתבעים שילמו לבא כוחם רק 500 ₪ בצירוף מע"מ שהם מחצית משכר הטרחה כפי שהוסכם בין הצדדים בכתב לצורך הגשת הבקשה.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט תוך חיוב הנתבעים בהוצאות התובעים מהטעמים שיפורטו להלן.

8.אין מחלוקת כי הנתבעים קיבלו את כתב התביעה ולא הגישו כתב הגנה במועד ולכן אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. באשר לסיבת המחדל, הנתבעים התרשלו כאשר לא פנו לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, כפי שנעשה על ידי נתבעים רבים הפונים ללשכה לסיוע משפטי עוד בטרם מתן הייצוג על גבי טופס מובנה, הנמסר לפונים ללשכה לסיוע משפטי לשם כך. עם זאת, אין כל יסוד לייחס לנתבעים בנסיבות העניין זלזול בחובותיהם כבעלי דין במידה המצדיקה סגירת שערי בית המשפט מבלי לבחון את טענות ההגנה שהעלו. הנתבעים הוכיחו באמצעות מסמכים כי פנו ללשכה לסיוע משפטי 10 ימים לאחר קבלת כתב התביעה, הגיעו לראיון אצל עורכת דין בלשכה לסיוע משפטי ביום בו ניתן פסק הדין וביקשו לראשונה לבטל את פסק הדין 13 ימים לאחר קבלתו. הנתבעים אף מיהרו לשכור שירותי עורך דין לאחר שהתברר להם כי אין די בבקשה אותה הגישו בעצמם כדי להביא לביטול פסק הדין. התנהלותם הדיונית הלקויה של הנתבעים גרמה לתובעים הוצאות ולכן יש לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים במסגרת החלטה זו.