ת"א 58876-10-13 חמוד נ' חמוד

ביום 17.2.15 הודיע התובע, באמצעות ב"כ, כי הוא מסכים לדחיית התביעה כנגד הנתבע תוך שהוא עותר לאי פסיקת הוצאות כנגדו.

הנתבע עותר לחייב התובע במלוא הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של כ - 105,000 ₪, סכום בו נשא לטענתו לצורך ניהול ההליך עד כה.

לבקשת התובע אני מורה על דחיית התביעה למתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבע.

ההכרעה בסוגיית ההוצאות דורשת תיאור מפורט של השתלשלות ההליכים בתיק.

התובע הגיש ביום 28.10.13 תובענה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על ארבעת הנתבעים כנגדם הוגש כתב התביעה במקור או מי מהם לבצע עבודת בניה, הכנה או הכשרת קרקע במקרקעין שפורטו בכתב התביעה. הגם שהסעד העיקרי, כפי שנוסח בכתב התביעה, אינו נוקב מועד לסיומו הרי שמכתב התביעה ומהסברי ב"כ התובע שניתנו לאחר מכן - עולה כי העתירה התבקשה עד פירוק השיתוף במקרקעין.

יובהר כי הנתבע כאן הינו הנתבע 2 בכתב התביעה המקורי.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים במסגרתה עתר התובע למתן צו מניעה ו/או צו עשה כנגד ארבעת הנתבעים בנימוק כי פעולות הכנה והכשרת קרקע החלו בפועל להתבצע על ידי הנתבעים או מי מהם וזאת במקרקעין שייעודם חקלאי, ללא היתר ובהעדר הסכמת יתר השותפים לרבות התובע.

ביום 29.10.13 ניתן על ידי סעד ארעי בהיקף ומהנימוקים שפורטו באותה החלטה ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 5.11.13.

ביום 5.11.13 הוגשה הודעה על הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, באמצעות ב"כ התובע וב"כ ארבעת הנתבעים באותה עת (עו"ד וקים), ולפיו הסעד הארעי יהפוך לסעד זמני ללא צורך בקיום דיון.

להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה ונקבע קדם משפט בתיק העיקרי ליום 4.2.14 שבהמשך נדחה לבקשת הצדדים.

בין לבין הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נוכח טענת התובע כי הנתבעים או מי מהם מפרים את הסעד הזמני שניתן.

ביום 16.2.14 התקיים דיון בבקשה במהלכו הצהיר הנתבע 1 (לכתב התביעה המקורי) כי הוא הגורם שהמשיך בביצוע עבודות הבנייה והבקשה לפי פקודת הביזיון נמחקה ביחס למשיבים 2 - 4. בעקבות דיון לא פורמאלי שהתקיים נדחה שימוע ההחלטה ליום 4.3.14.

בדיון שהתקיים ביום 4.3.14 הסכימו הנתבעים 1, 3 ו - 4 למתן צו מניעה קבוע ופסק דין בעניינם ניתן כאמור ללא צו להוצאות.