ת"א 58865-09-16 גבור נ' גולדנשטיין ואח'

בפניי בקשה למתן פסק דין חלקי.

עילות התביעה שבנדון הן "הצהרתית/חוזית/כספית" וסכום התביעה עומד על 169,696 ₪. לטענת התובע ביום 12.3.2014 נחתם בין התובע לבין הנתבע 1 הסכם מכר למכירת זכויותיו של התובע בנכס מקרקעין – מגרש בשטח של כ- 250 מ"ר בחדרה. התובע עתר בכתב התביעה להצהיר שהסכם המכר בטל בשל הפרה יסודית של ההסכם מצדו של הנתבע 1, ולהורות לרשם המקרקעין לבטל את רישום הזכויות בנכס על שם הנתבע, וכי נתבע 1 יחויב בתשלום הפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם המכר בתוספת ריבית מקסימאלית וכן פיצויים בגין עוגמת נפש. כמו כן נתבקש חיוב הנתבע בתשלום הוצאות וכר טרחת עורך דין.

בכתב ההגנה של הנתבע 1 נטענו טענות הגנה שונות ובין היתר טען הנתבע כי הוצג לו מצג שווא בכך שהתובע טען כי זכויותיו בממכר נקיות וחופשיות מכל חוב/שעבוד/משכון, אף על פי שלא היה כך הדבר שכן לאחר חתימת החוזה גילה הנתבע שהתובע עומד בפני הליכי גירושין וכי לאשתו של התובע זכויות בנכס נשוא התביעה. עוד טען הנתבע כי יתרת התשלום עומדת על 44,190.5 ₪ בלבד. מעבר לכך טען הנתבע כי הוא זכאי לפיצויים המוסכמים הקבועים בחוזה שכן התובע הוא זה שהפר את החוזה, וכי על בית המשפט לחייב את התובע בגין שכר טרחת עורך דין, הוצאות משפט, אובדן שעות עבודה, עוגמת נפש ודמי מחלה.

עוד נאמר בכתב ההגנה כי הנתבע מעוניין לסיים את הליך הרכישה לפי החוזה ומוכן לשלם את יתרת התשלום אשר תיקבע על-ידי בית המשפט.

ביום 8.11.2016 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע 1 המחייבו בתשלום הסכום האמור של 44,190.5 ₪ בו הודה במסגרת כתב ההגנה (ובמסגרת תגובתו לבקשה למתן צו מניעה זמני) ומשטען האחרון כי הוא חב לתובע סכום זה.

בתגובה שהגיש טען הנתבע כי היה מוכן לשלם את היתרה בסך 44,190.5 ₪ בטרם הוגשה התביעה, אך התובע התעקש על סכום גבוה יותר. עם זאת ולשיטתו יש לשים לב כי בכתב ההגנה נטען כי הנתבע זכאי לפיצויים בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, להוצאות משפט, ולשכר טרחת עורך דין ומס ערך מוסף. משכך אין להתייחס להודאתו בסכום האמור בהתעלם משאר הטענות הללו שכן הדבר עלול לגרום לעיוות דין.

במילים אחרות, נראה כי בטענות אלה רצה הנתבע לומר שקיימת לו זכות קיזוז, כנגד חובו לתובע.