מניעת עינויי דין וסחבת כמשקל מכריע בהחלטות הערכאה הדיונית

מונחת לפני בקשת ב"כ המבקשת המלומד לאפשר להמציא למומחי בית המשפט מסמכים רפואיים חדשים ומעודכנים, אשר "יתכן ויש בהם בכדי לגרום למומחים לשנות את קביעותיהם ולמצער, להצריך בדיקה חוזרת".

רקע וטענות הצדדים

אתחיל בכך שלטעמי "הוגדשה הסאה" בתיק זה בבקשות חוזרות ונשנות מצד התביעה, אשר מצד אחד מפנה את תשומת ליבו של בית המשפט בבקשתה האחרונה על "מצבה ההולך ומתדרדר של התובעת" אך מצד שני עושה הכל בכדי לא לסייע לבית המשפט לסיים תיק זה וליתן בו פסק דין.

כיוון שבכוונתי לדחות את הבקשה מן הראוי לחזור בקצרה על השתלשלות העניינים בתיק זה:

תביעה זו הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), בשנת 2005 אודות תאונת דרכים בה היתה מעורבת התובעת.

עוד בתחילת הדרך של תיק זה, כשהוא נדון בפני כב' השופטת מ. שריר, הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים. כב' הש' שריר מינתה ביום 31.5.06 את ד"ר הנדל, כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה והשיתה שכר טרחתו על המבקשת.

ביום 29.6.06 מינתה כב' הש' שריר את ד"ר דניאל גרופר, כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה תוך השתת שכר טרחתו על המשיבים.

המשיבים שילמו את שכרו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה וזה המציא חוו"ד מפורטת לבית המשפט.

מחוות דעתו של ד"ר דניאל גרופר עולה כי לתובעת נכות נפשית צמיתה בשיעור 30% בהתאם לת' 34(ד), כאשר מתוכם ניתן לייחס רק מחצית בגין התאונה דנא, לאמור 15%.

המבקשת לא שילמה את שכרו של המומחה בתחום האורתופדיה ובעצם ויתרה על בדיקתה ע"י המומחה וקבלת חוות דעת בעניינה.

עם פרישתה של כב' השופטת שריר מכס השיפוט, הועבר התיק לטיפולי.