ג"א ואח' נ' אלטלקאת ואח'

התובע 1 (להלן "התובע"), יליד 1981, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 18.11.2014, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

1. דר' חנן טאובר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה. מחוות הדעת עולה כי קיימות מגבלות זעירות בתנועות עמוד שדרה צווארי, ובכתף שמאל ישנה הגבלה באדבוקציה, בסיבוב ובהרמה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 24% - 5% בגין הצוואר ו- 20% בגין הכתף, בהתאם לפריטים 37 (2) (א) (2) ו- 41 (4) (ג) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

2. עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור משמעותי של 24% ; חרף זאת, התובע ממשיך לעבוד כמורה, כמו לפני התאונה. מעיון ברצף השתכרותו של התובע לא ניכרת ירידה של ממש בשכרו, ואפילו ניתן לראות עליה מתונה בשכר ; התובע טען כי נכותו התיפקודית גבוהה מהכנות הרפואית ; הנתבעת חלקה על הנכות הצווארית, וטענה כי מכל מקום, הוא ממשיך לעבוד במקום עבודה מסודר ללא כל פגיעה בשכרו, כך שהפגיעה איננה בעלת השלכות תיפקודיות בעליל.

3. נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה לתובע 1 היא כדלקמן:

   • בגין נזק שאיננו נזק ממון – 40,000 ₪.

   • בגין הפסדי שכר לעבר – 6,000 ₪ (אין הוכחה לפגיעה. הסכום הנ"ל הוצע עקב שימוש לכאורי בימי מחלה, שעפ"ר מזכים לפי הסכמי העבודה עם הפרישה בין שליש לרבע).

   • בגין הפסדי שכר לעתיד – 298,000 ₪ (לנוכח העדר פגיעה של ממש עד עתה, מוצע בערך שליש מחישוב אריתמטי מלא, לפי שכר נטו לפני התאונה של 13,500 ₪ בערך, בתוספת הפרשות סוצ' של 12% כמקובל).

   • בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 30,000 ₪.

4. בס"ה מוצע לסיים בפשרה לגבי התובע 1 בסך 374,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.