ת"א 5871-02-14 ליעד - ש.נ.מ. סוכנות לביטוח כללי (2000) בע"מ ואח' נ' מאירי ואח'

המבקשים הגישו בקשה לסילוק תביעה כספית על הסף, בטענת העדר עילה וחוסר סמכות עניינית.

בדיון שהתקיים במסגרת הבקשה, ולאחר ששמעתי עמדת ב"כ הצדדים, הועלתה הצעה לתיקון כתב התביעה תחת סילוקה על הסף, וזאת בהתחשב בהלכה לפיה סעד המחיקה הינו קיצוני, מרחיק לכת, ובית המשפט לא ייעשה בו שימוש מקום בו ניתן לתקן את כתב התביעה.

בהעדר הסכמה, הצדדים סיכמו טענותיהם, ומכאן החלטתי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשת ב"כ המשיבים לתיקון כתב התביעה.

ב"כ המבקשים הפנה את בית המשפט לספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (הוצאת סיגא, מהדורה 10) ולע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני (פורסם בנבו), תוך שטוען כי אין מקום להורות על תיקון כתב התביעה, כי אם על מחיקת התביעה והגשת כתב התביעה מחדש.

אין בידי לקבל טענה זו.

על פי ספרו של א' גורן שאוזכר כאמור, "לא בכל מקרה יאפשר בית המשפט את ביצוע התיקון. לא יותר תיקון אם לא עלה בידי התובע לפרט – בדיון בבקשה למחיקה – מהו התיקון המבוקש".

הלכת שאלתיאל לא תומכת בגישתו של ב"כ המבקשים כלל, שכן באותו המקרה חזר בית המשפט על הכלל שפי שאוזכר לעיל, לפיו בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למחיקה על הסף עליו לנהוג זהירות יתרה.

אותו פסק הדין עסק בעיקר בשאלת אי חוקיות חוזה מכר, האם אינצידנטלית וניתנת לריפוי, או לאו.

במקרה שפניי, פירט ב"כ המשיבים את התיקון הדרוש, והכיצד התובעים יכולים להקים את עילת התביעה כנגד המבקשים. דברים אלו צוינו מפורשות בפרוטוקול הדיון, ואין מקום לשוב עליהם.

המדובר בפגם הניתן לריפוי, ובוודאי שאינו נופל לשורשה של התביעה ומביא לאיונה.