ת"א 586-03-12 א' ואח' נ' פ'

כללי

1. בפני תביעה שעילתה לשון הרע. התובעים, המנהלים גן ילדים, טענו כי בבקר יום 22.10.2010, "עת פתחה התובעת את גן הילדים אותו היא מפעילה ובו היא עוסקת כגננת על פי החוק והחלה בקבלת ילדי הגן והוריהם, החלה הנתבעת להשמיץ את התובעים תוך שהיא פונה להורי הילדים המגיעים לגן להביא את ילדיהם ומשמיצה באוזניהם את התובעים, מוציאה דיבתם רעה ופוגעת בשמם הטוב של התובעים, במשלח ידם ותוך שהיא מוציאה דיבתם רעה ללא כל סיבה ומבלי שיהא לכך כל הסבר, הכל במטרה לפגוע בתובעים במשלח ידם" (ס' 12 לכתב התביעה).

2. הנתבעת השיבה כי במועד הארוע, "כאשר ניסו הנתבעת ובעלה, עם בתם התינוקת, להיכנס לרכבם, יצאה לעברם התובע מרכב ההסעות אשר בו השתמש להסיע את ילדי הגן, בצורה מאיימת, קולנית, תוך הנפת ידיים והטחת קללות ואיומים... במהלך התנהלות אלימה זו של התובעים נתקפה בתם הקטנה של הנתבעת פחד והחלה לבכות בהיסטריה... גם בשלב בו ניסתה הנתבעת לעזוב את זירת הארוע, כאשר היא בחודשי ההריון הראשונים, עם בתה התינוקת מפוחדת ובוכה בהיסטריה, גחן לעברה התובע והמשיך בהטחת איומים, קללות והשמצות שווא. במהלך הארוע, ולאור העובדה כי בשעת בוקר זה מביאים הורים את ילדיהם לגן המנוהל על ידי התובעים, וברצונה להפסיק את התנהגות אחוזת האמוק של התובעים, פנתה הנתבעת לאחת האימהות אשר הגיעה למקום והסבה את תשומת לבה להתנהגות התובעים. כך ותו לא" (ס' 4.7-4.3 לכתב ההגנה).

3. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. התובעים טענו כי הנתבעת השמיצה אותם בפני הורי הילדים, שהבינו "כי מדובר בגן בו מתעללים בילדיהם כך ממש!" (ס' 21 לסיכומים). התובעים טענו כי ההשמצות פגעו בשמם הטוב ובעיסוקם כמנהלי גן ילדים. הם ביקשו להטיל על הנתבעת לפצותם בפיצוי המרבי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, וזאת בטענה כי המעשה נעשה בכוונה לפגוע. הנתבעת טענה כי הארוע כולו התרחש "רק לאחר פניה תוקפנית של התובע אל הנתבעת", וזאת על רקע "סכסוך חריף מזה שנים" הנטוש בין המשפחות" (ס' 1.5, 2.1, 2.4 לסיכומים). נטען כי כל שאמרה הנתבעת לאחת האמהות (סיגל חצבני) היה: "תראי לאיזה אנשים את שולחת את ילדך" (ס' 5 לסיכומים). לפי הנטען, "אמירתה זו הנ"ל לגב' חצבני כוונה רק להסב את תשומת לב הגב' חצבני להתנהגותם התוקפנית והצעקנית של התובעים בלבד כלפי הנתבעת, באותו הרגע במהלך הארוע, מצב שבין כה וכה היתה עדה לו הגב' חצבני שנקלעה לזירת הארוע, ולא נאמר באמירתה זו של הנתבעת לגב' חצבני דבר אודות גן הילדים או למתרחש בגן על ידי מי מצוות הגן" (ס' 5.3 לסיכומים). הנתבעת טענה כי לאמירתה לא היתה כל השפעה (ס' 10 ואילך לסיכומים), כי אין היא מהווה לשון הרע (ס' 12 ואילך לסיכומים), וכי אין מדובר אלא בויכוח שכנים (ס' 15.12 לסיכומים). בנוסף נטען כי לתובעים לא נגרם נזק, כי תביעתם נגועה בשיהוי, וכי התובע הוא זה שיזם את הויכוח בסמיכות לגן, ובכך נטל סיכון שהורים ישמעו את הנאמר (ור' בפרק הסיכום בסיכומים).

4. במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר התובע והעידה גב' סיגל חצבני. מטעם הנתבעת הצהירה היא עצמה, בן זוגה נבון חונה וחמותה מזל חונה. העדים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענותיהם.

    

   התשתית הראייתית

5. מר א' תיאר את הארוע כדלקמן (ס' 14-10 לתצהירו):

   "... ביום 22.10.10 או בסמוך לכך, עת פתחה רעיתי את גן הילדים... והחלה בקבלת ילדי הגן והוריהם, החלה הנתבעת להשמיץ אותי ואת רעיתי תוך שהיא פונה להורי הילדים המגיעים לגן להביא את ילדיהם ומשמיצה אותנו באוזניהם, מוציאה דיבתנו רעה ופוגעת בשמנו הטוב ובמשלח ידנו זאת ללא סיבה ובלי שיהא לכך כל הסבר, הכל כאמור במטרה לפגוע בנו ובמשלח ידנו.

   רעיתי ואני פנינו אל הנתבעת וביקשנו ממנה לחדול לאלתר ממעשיה, ומשפניותינו לא זכו להתייחסותה של הנתבעת, שעה שהנתבעת המשיכה במעשיה, בהתנכלויותיה ובפגיעה בשמנו....

   משלא נותרה בידינו ברירה, הודיעה רעייתי לנתבעת כי בכוונתה להזעיק את המשטרה, על כן, רק בשלב זה, עזבה הנתבעת את המקום.

   לצערי, הדבר לא עזר והנתבעת שבה בחלוף מס' דקות והמשיכה במסכת ההשמצות אותן היא מפיצה אודותיי ואודות רעיתי באוזניהם של הורי הילדים בגן בכוונת מכוון, "אלו אנשים שאת שולחת את ילדך..." "את נמצאת בגן הזה? את לא יודעת מה עושים לילדים בגן הזה!" "אתם לא יודעים באיזה גן אתם..." " אתם לא יודעים עם מי התעסקתם..." "אני עוד אסגור לכם את הגן הזה...", "אני אראה לכם מה זה...", אני אהרוס לכם את הגן...", "אני אהרוס לכם את העסק..." "אתם לא יודעים איזו משפחה יש לי" ועוד".