ת"א 5854-10-12 שלנקביץ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

התובע יליד 1960, נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 14/6/12. בשל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר יעקבי טים, קבע, כי לתובע נכות של 10% בגין כאבי הצוואר מהם הוא סובל, כאשר יש להפחית מחצית מנכות זו בגין מצב רפואי קודם.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, העידו התובע ובתו. מטעם הנתבעת העיד עד שטען שהוא נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה.

הצדדים חלוקים בעניין החבות, כאשר לטענת הנתבעת התובע היה מחוץ לרכב בעת התאונה וכלל לא נפגע בה, כמו כן, חלוקים הצדדים בעניין הנזק.

נוכח גדר המחלוקת, אדון תחילה בשאלת החבות וככל שתמצא כזו בסוגיית הנזק.

העדויות שנשמעו והראיות שהובאו בשאלת החבות

התובע פרט בתצהירו, כי התאונה ארעה ביום 14/6/12 סמוך לשעה 16:30, כאשר נסעה איתו ברכב בתו. לדבריו, בעודם נוסעים במחלף הקסטל בירושלים, בנתיב השמאלי, הבחין, כי הרכב התחמם יתר על המידה ונאלץ לעצור על הנתיב השמאלי בו נוסעים רכבים. לדבריו, שם משולש אזהרה, הדליק אורות והזעיק גרר למקום. בעודם ממתינים ברכב, הגיח לפתע רכב מסוג מיצובישי נהוג בידי מר רג'בי עבד אל עואד ופגע ברכבם בעוצמה מאחור. לדבריו והתובע, נחבל בחלקי גוף רבים וביניהם הצוואר, כתף וברך שמאל. ממקום התאונה פנה עם הגרר לביתו שכן קיווה כי כאביו יחלפו. התובע הוסיף, כי בעקבות התאונה סבל מכאבים בצוואר ובברך אך נמנע מטיפול רפואי מיידי בתקווה שהכאבים יחלפו. לאחר התאונה חזר לעבוד למספר ימים למרות הכאבים, מקץ מספר ימים, כאשר הכאבים התגברו פנה ביום 26/6/12 לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

מטעם התובע הוגש גם תצהיר בתו שישבה עם אביה ברכב, לדברי הבת נסעו לירושלים במחלף הקסטל, הרכב התחמם והם נעצרו בנתיב השמאלי. בהתאם לתצהירה אביה הזעיק גרר ובינתיים ישבו והמתינו רכב. אביה עבר לשבת לצידה מאחור, לפתע פגעה בהם מכונית. שניהם נבהלו מאוד. היא סברה שלא נפגעה אך במשך הזמן שחלף מאז גברה אצלה מאוד תסמונת של OCD בעקבות התאונה. לדבריה, מיד לאחר התאונה יצאה מהאוטו ומרוב שפחדה ברחה מהמקום בטרמפ שנתנו לה שני חרדים.

במועד ההוכחות העידה קודם בתו של התובע, כאשר התובע נותר לבקשתו באולם בית המשפט במהלך עדותה. הבת, בעת עדותה הייתה בת 15 ובעת התאונה הייתה מתחת לגיל 13. הבת חזרה על גרסתה, כי במועד התאונה נסעו לירושלים לאחותה, כאשר היה פקק והרכב נעצר והם עצרו בשוליים השמאליים על הנתיב. לדבריה עמדו שם 5-10 דקות עד שנתקעו בהם. כאשר עומתה עם הודעת אביה במשטרה, כי נשמעה חריקה, השיבה, כי ברגע החריקה הרכב נכנס בהם חזק, היא נבהלה ואינה זוכרת. העדה הוסיפה, כי הרכב העיף אותם קדימה, הזיז אותם קצת אבל הם לא התנגשו ברכבים שלפניהם, כי הרכבים נסעו. לדבריה, לפני שאביה ישב לידה הוא שם משולש וקרא לגרר, או אז התערב התובע בעדות והשיב "אחר כך". העדה נשאלה כיצד לא נפגעה והשיבה, כי החזיקה חזק, היא הייתה בצד השמאלי ואביה בימני והמכונית פגעה בצד שאביה ישב והיא לא נפגעה. העדה נשאלה מדוע היא ישבה בצד השמאלי והשיבה, כי אביה רצה שתהיה בצד של הגדר. אחרי שהתרחשה התאונה יצאה החוצה, ואז נסעה עם רכב של חרדים שהגיעו למקום לאחותה בירושלים. העדה נשאלה האם ראתה את הנהג שפגע בהם והשיבה, כי בהתחלה ביקשה מן הנהג שיקח אותה, מרוב שהייתה לחוצה בסוף עלתה עם האנשים האלה. העדה השיבה עוד, כי לאחר התאונה התגברה אצלה תסמונת OCD, היא קיבלה טיפול ועכשיו כבר לא. העדה הוסיפה, כי לפני התאונה אביה עבד רגיל ולא סבל מכאבים בצוואר.