ת"א 58321-11-14 גלי הדרום א.ב.נ רדיו 2007 בע"מ נ' רדיו ויליאם (1998) בע"מ ואח'

החלטה מיום 27.11.14 (החלטה זו מוקלדת שנית במסמך במקום בפתקית על מנת שתהיה קריאה):

בפני בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנתבעת מס' 2, היא המשיבה 2.

בבקשה נטען כי המשיבה 1 צרכה מהמבקשת שירותי פרסום ונותרה חייבת לה כספים.

כן נטען כי המשיבה 2 חתומה על ערבות לשלם את כל התשלומים בהם התחייבה המשיבה 1 כלפי המבקשת.

כבר כעת יצויין כי מדובר בבקשה חריגה היות וסכום התביעה הינו פחות מ-50,000 ₪ ובמקרה כזה, על פי סיפא תקנה 384(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"א-1984, ינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ רק מטעמים מיוחדים, שירשמו.

לא מצאתי בבקשה כי המבקשת מתמודדת עם הדרישה לטעמים מיוחדים.

ספק אם המשיבה 2 חתומה כערבה על כתב הערבות.

מדובר בכתב ערבות אחיד המצורף, מצוות אנשים מלומדה, לכל הזמנה של המבקשת, מצדה האחורי של ההזמנה, כאשר בצידה הקדמי אין הפניה אליו.

בכתב הערבות עצמו נעשה נסיון לכבול את המזמין (דהיינו אף את איש הקשר מתוך החברה המזמינה) ע"י כך שנכתב בו כי "המזמין ערב בערבות אישית להזמנה זו".

דא עקא כי לא ברור, מבדיקת ההזמנה עצמה, מי הוא המזמין: למעלה כתובה המשיבה 2 כמזמינה אך למטה, מעל המלים "חתימת המזמין", כתובה דוקא המשיבה 1.

והלא על פי כתב הערבות עצמו, החתימה – היא שקובעת!

רה מכך, החתמת ערב בדרך זו אינה מהווה את דרך המלך להחתמה על ערבות.

כשמחתימים ערב יש להחתימו תחת המלים "אני ערב לחוב זה" או מלים אחרות שיעמידו את הערב בצורה מדוייקת על כך שהוא אישית ערב.

לא רק שהמבקשת לא הוכיחה כי המשיבה ערבה לחוב החברה (במידה ואכן קיים חוב) אלא שהיא גם לא הצליחה לשכנע בימ"ש זה כי קיים חשש ממשי שהמשיבה 2 עומדת לעזוב את הארץ בכלל – ולצמיתות או לתקופה ממושכת (כאמור בתקנה) בפרט.

המבקשת מסתמכת, לדבריה, על "מקורות מהימנים", בלא שפירטה מהם מקורות אלה ומהו מקור ידיעתם. כן לא פירטה מהו "מידע בנקאי מהימן ביותר" – אך עלום – כי שיק לתאריך 25.11.14 שקבלה מהמשיבה 1 יחולל – (ולא "חולל"), מה גם שהשיק חתום על ידי משיבה 1 כאמור ולא ע"י המשיבה 2 שספק רב אם היא ערבה לו.

אשר על כן ומכל הנימוקים דלעיל אני דוחה את הבקשה.