עזבון המנוחה ע' ואח' נ' א' ואח'

לפניי בקשה למתן רשות להבאת ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי, שניתן בתיק 8223-09-12, בעניינה של הנתבעת 1.

מדובר בתביעת עזבון לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בגין מותה של ע.א. ילידת 7.9.10 בתאונת דרכים ביום 14.3.12, בהיותה בת שנה וחצי (להלן: "המנוחה").

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת 1 ס' א', דודתה של המנוחה, היא זו שנהגה ברכב בעת התאונה וגרמה למותה של המנוחה. מכאן הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 2 המבטחת של הרכב.

התביעה נסמכת, בין היתר, על פסק הדין הפלילי שניתן במסגרת תיק ת"ד (תעבורה ב"ש) 8223-09-12 שהוגש כנגד הנתבעת 1. בכתב האישום נטען, כי הנתבעת 1 נהגה ביום 14.3.12 בשעה 18.00 לערך, ברכב מסחרי מסוג טויוטה מ.ר. 89-883-71 בחצר ביתה בXXX. המנוחה עמדה מאחורי הרכב. הנתבעת 1 נסעה אחורנית ופגעה עם הגלגל האחורי במנוחה. כתוצאה מפגיעה זו נפטרה המנוחה. לאחר מכן עזבה הנתבעת 1 את מקום התאונה, לא עצרה, לא מסרה את הפרטים כנדרש ולא הגישה עזרה למנוחה. לפיכך עמדה הנתבעת 1 לדין, בעבירות של עזיבת מקום תאונה, אי מסירת פרטים ואי הגשת עזרה, בניגוד לתקנה 144 (א) (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 + סעיף 38 (1) לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961.

ביום 14.3.13 הורשעה הנתבעת 1 בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, לאחר שזומנה כדין ולא התייצבה לדיון.

ביום 14.7.13 נשמעו הטענות לעונש, לאחריהן גזר בית המשפט את דינה של הנתבעת 1 לעונשים של קנס כספי, פסילת רישיון בפועל ועל תנאי, 260 שעות של"צ והתחייבות כספית.

הנתבעת 2 הגישה בקשה זו למתן רשות להבאת ראיות לסתור את הכרעת הדין הפלילית.

סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971, קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו, או מי שאחריותו נובע מאחריות המורשע הוא בעל דין במשפט אזרחי. סעיף 42 ג' לפקודה הנ"ל קובע כדלקמן: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42 א', לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק, רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט מטעמים שירשמו או כדי למנוע עיוות דין".

מכוח הוראות חוק הפלת"ד, הנתבעת 2, מכוח היותה מבטחת של הרכב בו, לפי הטענה, נהגה הנתבעת 1, נכנסת לגדר הסעיפים האמורים בפקודת הראיות, כחליפתה של הנתבעת 1 או כמי שחבה בחובה הפסוק.