ת"א 5823-11-12 ברקאי ואח' נ' עירית קרית ביאליק ואח'

בפני שתי בקשות הדורשות הכרעה קודם למתן הוראות באשר להמשך ניהול ההליך.

האחת – בקשת הנתבעים 2 ו-3 להכיר בחסינות העומדת להם כעובדי רשות ציבורית ולקבוע כי התביעה כנגדם תמחק ותנוהל אך כנגד הרשות הציבורית, נתבעת 1;

השניה – בקשת התובע לחייב את הנתבעים ליתן גילוי מסמכים ספציפיים ומענה מדוייק לשאלונים שהופנו אליהם;

הבקשות הוגשו במסגרת ההליכים המתנהלים בתביעות הדדיות, כאשר תביעת התובע הינה לפיצוי בגין לשון הרע שלטענתו הוצאה כנגדו ע"י הנתבעים בפרסום שנעשה בעיתונות המקומית באזור הקריות ביום 10.7.12, ואילו התביעה הנגדית שהגיש נתבע 2 בלבד הינה בגין דברים שפורסמו מפי התובע במהלך מסע הבחירות שהלה ניהל ואשר בו ביקש להיבחר לתפקיד ראש העיריה (במקום הנתבע 2 שכיהן באותה העת) החל מחודש 7/12 ואילך.

מאחר ולהחלטה בשאלת החסינות יש השלכה על בקשת התובע למתן צו לגילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, אדון בה ראשית.

בקשה להכרה בחסינות לנתבעים 2 ו-3 בהיותם עובדי רשות ציבורית

המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה

1. סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין קובע:

" לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

הרציונאל מאחורי הענקת חסינות לעובדי ציבור טמון בחשיפתם לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות הציבורית. עובדי הציבור חשופים גם, בשל אופי עבודתם, להגשת תביעות אישיות כאמצעי לחץ מצד גורמים שונים, דבר העלול לשבש את פעילות הרשות. חקיקתו של סעיף 7א במתכונתו היום היא בבחינת הכרה במציאות משפטית קיימת לפיה נטל האחריות בנזיקין מוטל למעשה על המעסיק, לא רק במגזר הציבורי אלא גם במגזר הפרטי. מבחינת כושר פיצוי, לרשות הציבורית יכולת לפזר את הנזק והתביעה האישית נגד עובד ציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע (ראו הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס 10) (אחריות עובדי הציבור) התשס"ג-2002).

 מתן החסינות לעובד ציבור מותנה בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים:

א. מדובר בעובד ציבור שעשה את המעשים המיוחסים לו תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני;