ת"א 58201-05-13 גדיר נ' גדיר

התביעה בפני הינה תביעת התובע למתן למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע שימנע מלפגוע בגבולות מגרש 26 כפי שאלו מסומנים במפה המצבית בתכנית עליה התבססה בקשת התובע להיתר בניה מס' 20070133 (להלן: "ההיתר מ-2007"), בגוש 10361 (חלקה ישנה 15, מגרש 15-49) בביר אל מכסור, וכן יורה לו להמנע מלהכנס לשטח המסומן כשטח הבית והחצר של התובע אשר נבנה בהתאם להיתר מ-2007 ולהמנע מביצוע עבודה מכל סוג שהוא בתחום המגרש הנ"ל.

1. בקשת התובע למתן פסק דין, אשר הועלתה לפני שהוחל בשמיעת הראיות בתיק, מבוססת על טענת התובע כי פסק דין שניתן בהליך אחר בבית המשפט המחוזי ביום 27.3.14 (ת.א.

493-10-09 להלן: "פסק הדין במחוזי") בצירוף הודעת ב"כ המועצה המקומית ביר אל מכסור המטפל מטעמה בהסדרת אדמות ביר אל מכסור, עו"ד עואודה, מיום 3.6.14 (להלן: "האישור"), מעידים כי המגרש עליו בנה התובע את ביתו בהתאם להיתר מ-2007 מיועד להירשם בסופו של יום, לאחר שיושלם הליך הסדרת האדמות, ע"ש התובע, מכוח זכויות אביו. האישור ניתן לתובע לאחר סיום ההליך בבית המשפט המחוזי בהסכם שהביא למחיקת התביעה בכפוף להסכמה כי המועצה, באמצעות עו"ד עואודה, יפעלו בהתאם לפרוטוקול ישיבה מיום 24.7.13 (פ/1) אשר צורפה כחלק מפסק הדין במחוזי.

לטענת התובע, נוכח התפתחות זו, ואישורו של עו"ד עואודה כי המגרש אמור להירשם על שם התובע, התקיימו כל התנאים למתן הצו הקבוע אשר יורה מהנתבע להמנע מלעשות פעולות שיש בהן כדי לפגוע בהחזקת התובע במגרש.

2. ביום 19.6.14 ניתנה על ידי החלטה לפיה, חרף העובדה שאין בפסק הדין את אשר התובע מבקש ללמוד ממנו (שכן כאמור ברור שאין בו קביעה ביחס לזכויות במגרש כלל ועיקר), הוצע לצדדים להסכים שינתן צו מניעה קבוע כמבוקש אשר יהא בתוקפו כל עוד לא תתקבל החלטה שיפוטית הקובעת אחרת ביחס לזכויות במגרש נשוא ההליך.

3. ביום 24.6.14 ניתנה על ידי החלטה נוספת, לנוכח בקשה שהעלה התובע לפיה יש להוסיף להצעת בית המשפט התייחסות לתוקפו של צו המניעה הזמני הנגדי שניתן לבקשת הנתבע, ובהחלטה זו הוספה להצעתי התייחסות לצו הזמני הנגדי ולתוקפו והוריתי לנתבע להקדים ולהגיש עמדתו ביחס לבקשות התובע ולהסדר המוצע עד 30 יום לפני הדיון.

4. ביום 27.7.14, מבלי שהוגשה כל התייחסות לבקשות התובע ולהצעת בית המשפט, הגיש הנתבע בקשה למתן צו על פי פקודת בזיון בית המשפט כנגד התובע, וזאת בטענה כי הלה מפר את הצו שניתן ביום 24.2.14 (הוא הצו הזמני הנגדי הנזכר לעיל) אשר בו נאסר על התובע לבצע פעולות שיש בהן לשנות את מצב המגרש לרבות בדרך של נטיעת עצים, הקמת מבנים מכל סוג שהוא וכל פעולה שיש בה לשנות את מצב המגרש מהמצב הנראה בתמונה נ/2. הובהר באותו צו כי אין בכך כדי למנוע מהתובע לבצע פעולות גינון שגרתיות שאינן כוללות נטיעת עצים. לטענת הנתבע, התמונות שצירף לבקשתו, בהן צולם התובע כשהוא מבצע עבודות באמצעות טרקטור בשטח שסביב ביתו, מהוות הפרה של צו זה.

5. ביום 10.8.14, לאחר שהתקבלה תגובת התובע הוריתי כי דין הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט להידחות מאחר ואין בפני ראיה לכך שהתובע עשה יותר מאשר קלטור של הקרקע למניעת צמיחת עשבים, עבודה שהיא בהחלט בגדר עבודת גינון שגרתית. ציינתי כי ככל שהנתבע יודיע כי הוא עומד על בקשתו תוך צירוף ראיות לכך שפעולות התובע הן יותר מכך, יקבע דיון בבקשה.

6. להשלמת העבודה יצויין כי מאז מתן ההחלטה מיום 23.6.13, בה ניתן צו מניעה זמני שאסר על הנתבע לבצע כל עבודה וכל פעולת בנייה במגרש מכוח היתר בניה מס' 20110930 שניתן לנתבע ביום 12.2.13 (להלן: "ההיתר החדש") (להלן: "ההחלטה בצו הזמני"), התברר כי בעקבות דיון נוסף ברשויות התכנון נוכח טענות התובע כנגד ההיתר החדש, ומאחר ולא הוחל בביצוע עבודות על פיו, ההיתר החדש פקע וענינו של הנתבע הוחזר לדיון בפני הוועדה המקומית (ראה פרוטקול הדיון שצורף כנספח לתגובת התובע לבקשה מס' 10 מיום 26.1.14).

7. בדיון שנקבע לפני על מנת לדון בבקשת התובע למתן פסק דין, חרף העובדה שהנתבע לא הגיש תגובה כלשהי למרות החלטותי הברורות עד מאוד, טען ב"כ הנתבע טענות שיש בהן לטעמי סתירה: מצד אחד טען כי אמנם לאור העדרו של היתר בניה תקף לזכותו של הנתבע אין טעם עוד להתנגד למתן הצו הקבוע המבוקש, אולם מנגד ביקש כי הצו שינתן יסוייג כך שלא ימנע את אפשרות הנתבע להגיש בקשה חדשה למתן היתר בניה ביחס למגרש ואת אפשרות וועדת התכנון לדון בבקשה זו.