י' נ' עיריית רמת השרון

כפי שציינתי בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 12.12.16, לאור הנכות המזערית שנקבעה, ושווי התיק, אני סבור שהוא ראוי להידון לפי כללי "סדר הדין המהיר".

הצדדים לא הביעו התנגדות לכך. טוב עשו הצדדים שנהגו כך.

כללי "סדר דין מהיר" קבועים בתקנות 214 א' - יב' לתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). ההליך החל דרכו בארץ בתחילת המאה ה- 21 והוכיח עצמו כיעיל מאוד בהעניקו כלים לביהמ"ש לדון בתיק באופן פרופורציונלי לסכום הכספי שבמחלוקת.

לאחרונה אני ועמיתי ד"ר אביעד איגרא זכינו להוציא מהדורה שלישית לספר, "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" ונשאלתי רבות, על ידי עמיתיי השופטים האם לא ראוי שאף תיקי נזקי גוף פשוטים יתנהלו לפי עקרונות בסדר דין מהיר?

לדידי התשובה לשאלה זו חיובית כפי שאף ציינתי זאת בעבר (ראו ת.א. (ת"א) 34234-07-10 חיים פלח נ' אפרים משיח (החלטה מיום 19.3.13); ת.א. (ת"א) 22861-05-13 יצחק איליאדזנוב נ' אמיר יוסופוב (החלטה מיום 22.3.14)).

על אף שתקנות סדר דין מהיר לא חלות ישירות על תיקי נזיקין, אני סבור שההיגיון הפנימי של תקנות 214 א' עד תקנה 214 ט"ז לתקנות חלות על כל תביעה ששווים עד כ- 75,000 ₪.

תקנות אלו הותקנו בעקבות דו"ח הלורד וולף מאנגליה (Access To Justice,1996) והתקנות האנגליות בעקבותיו (Civil Procedures Rules – PART 28 ). מאחורי הדו"ח מסתמנת התובנה לפיה מערכת המשפט צריכה לחלק נכון את משאביה (ובין היתר המשאב של זמן שיפוטי) לפי גובה התביעה ומורכבות העניין המובא בפניה.

מטרת תקנות אלו להעניק כלים לבית המשפט לדון בתביעות באופן צודק עד כמה שאפשר, להבטיח שמעמד הצדדים יהיה שווה, לחסוך בהוצאות, לדון בתיק באופן פרופורציונלי לסכום הכספי שבמחלוקת, למורכבות הסוגיה, תוך הבטחת טיפול מהיר והוגן במסגרת המשפט המתנהל בפני השופט (ראו מנחם קליין ואביעד איגרא, "סדר דין מהיר בבית משפט השלום", מהדורה שלישית, הוצאת נבו, עמ' 16-19).

משכך, בוטל העיקרון ולפיו "דין פרוטה כדין מאה" (מסכת סנהדרין, דף ח' עמ' א') והתקבלה התובנה ולפיה כפי שתקציב הבריאות הוא מוגבל ולא ניתן להוסיף תרופות אין סוף לסל הבריאות וכפי שתקציב החינוך הוא מוגבל ולא ניתן ליתן מענה לכל הצרכים של כל ילד בביה"ס, וכפי שתקציב הביטחון הוא מוגבל, ולא ניתן לממן אימונים לחיילים ללא סוף, כך גם תקציב מערכת המשפט מוגבל וביהמ"ש אינו יכול לאפשר את אותן זכויות הדיוניות ואותו זמן שיפוטי שמושקע בתיקים של מליוני שקלים לתיקים של עשרות אלפי שקלים.

תיקי נזיקין לא הוכללו בקטגוריה של תקנות סדר הדין המהיר, בעיקר מהסיבה הפשוטה שתביעות אלו מוגשות ללא סכום. אני סבור שלאחר מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, קביעת אחוזי הנכות, הגשת תחשיב נזק ומתן הצעה מטעם ביהמ"ש, ברור, פחות או יותר, מה "שווה התיק" ולכן מדיניות שיפוטית ראויה צריכה ליישם עקרונות תקנות אלו - לפחות בשלב ההוכחות בתיק - גם בתיקי הנזיקין.

כך ייחסך עינוי דין וסחבת לצדדים לדיון וכן למתדיינים אחרים הממתינים לתורם בבית המשפט. כך גם תשתנה המגמה המדאיגה של ירידה באמון הציבור בבתי המשפט המושפע ישירות מבעיית הסחבת (וראו לעניין זה מאמרי בעניין: " אמון הציבור במערכת המשפט ותופעת 'השפיטה המתגוננת'").