ת"א 58115-05-13 פרנקל נ' אדרי ואח'

בפתח ההחלטה אדרש לכותרת הבקשה שלפני, בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה לביטול עיקולים זמניים.

הבקשה שלפני מבקשת להסתמך על תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

בתיק זה ניתנו מספר החלטות בעניין עיקולים זמניים ואפרט אותן בתמצית. לא אחזור על הרקע העובדתי שביסוד הסכסוך בין בעלי הדין, זה נסקר בהחלטה מיום 4/7/13.

במסגרת התביעה הכספית בסך של 1,318,137 ₪ שהגיש המבקש כנגד המשיבה, עתר המבקש לבית המשפט בבקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד. ביום 29/5/13, התקבלה הבקשה במעמד צד אחד. לאחר שהוגשה לתיק בקשה לביטול העיקולים והתקיים דיון במעמד צדדים, נקבע בהחלטה מיום 4/7/13, שדין הבקשה להטלת עיקולים להידחות. בסיום ההחלטה נקבע, שאין בהחלטה כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה לעיון מחדש בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שיתגלו.

בקשה לעיון חוזר הוגשה לתיק ביום 7/7/13 ולאחר דיון במעמד הצדדים, אף היא נדחתה.

הודעת ערעור על ההחלטה מיום 4/7/13, נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 1/8/13 וכן נדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 1/8/13.

לטענת המשיבה, אין מקומה של בקשה זו נופלת לגדרי תקנה 368 לתקנות, באשר לשונה של ההחלטה מתייחסת רק לגבי צו שניתן, וזו לשונה של התקנה:

" לבקשת בעל דין, רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו".

מנגד, טען המבקש, כי טענת המשיבה אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה המאפשרת לעלות בקשה חוזרת לסעד זמני הגם שבקשה קודמת נדחתה.