ת"א 58112-02-15אלין אפשטיין בעמ נ' חשיפה - תקשורת המונית בע"מ

בפני החלטה לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת (הנתבעת) היה והתביעה תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לבקשה, בתגובה לתשובה ובכתב התביעה המתוקן, אני קובע כי יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

רקע – המסגרת הנורמטיבית

1. הואיל והתובעת הינה חברה, הרי ההסדר הרלוונטי לעניין חיוב בערובה להוצאות הינו זה הקיים במסגרת סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "סעיף 353א'"), הקובע:

   "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

2. הפסיקה פרשה את סעיף 353א' כקובע כי כאשר מדובר בחברה המגישה תביעה הנטייה הינה כי בית המשפט יחייב את החברה בערובה להוצאות הנתבע, כאשר הנטל להוכיח כי אין מקום בחיוב כאמור מוטל על החברה, ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם במאגר נבו) (להלן: "נאות אואזיס").

3. עוד נקבע בפסיקה כי בית המשפט ימנע מלחייב חברה בהפקדת ערובה כאמור בהתקיים אחת משתי חלופות:

   הראשונה, במקרה בו החברה הוכיחה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם אכן תחויב בהן.

   השנייה, היא חלופת "שסתום", וזאת כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. לעניין זה, ר' רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגר נבו).

   מן הכלל אל הפרט

   יכולת תשלום ההוצאות היה ויוטלו על המשיבה

4. עיון בתגובה מטעם המשיבה מגלה כי אין בה די על מנת לעמוד בנטל ההוכחה כי המשיבה תוכל לשלם את ההוצאות היה ואלו יפסקו לחובתה.