ת"א 58106-07-13פחימה נ' "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

לפניי בקשת התובע, יליד 15.7.1987, שנפגע בתאונת דרכים ביום 31.5.2013, למנות מומחה בתחום הנוירולוגיה ליתן חוות דעת בעניינו. התובע סומך על המלצת המומחה בתחום האורטופדיה, פרופ' רמי מושיוב (להלן – "המומחה"), שבמסגרת מענה לשאלת הבהרה של ב"כ התובע, המליץ על כך.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, בין השאר, כי אין תימוכין לבקשה במסמכים רפואיים עדכניים שיש בהם כדי להצביע על פגיעה או על נזק מתמשך בתחום המבוקש. עוד נטען, כי פרופ' מושיוב חרג מסמכותו ומתחום מומחיותו שעה שהמליץ על מינוי כאמור, שכן המומחה הסתמך על רישום של תלונה מפי התובע להפרעות בדיבור. לשיטת הנתבעת, רשאי היה המומחה להמליץ על מינוי כאמור לו היה מדובר על בעיות נוירולוגיות בתנועת הגפיים ואברי גוף בלבד, כפי שצויין בשאלות ההבהרה, ולא בתחום הדיבור שאינו קרוב לתחום מומחיותו הוא.

לאחר עיון, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה.

כפי שנפסק לא אחת, מכיוון שלתובע – הנפגע אינה עומדת דרך אחרת להוכחה כי נותר עם מום, או נכות, כתוצאה מהתאונה, יש להקל בדרישות להוכחת "ראשית ראיה" הנדרשת למינוי. גם כאשר קיים ספק בצורך במינוי, יש להקל בכך, שכן דחיית הבקשה תנעל את הדלת בפני התובע להוכחת נכות בתחום זה, ככל שקיימת נכות (ראו האסמכתאות בתשובת התובע לתגובת הנתבעת).

זאת ועוד. נפסק, כי המלצתו של מומחה מטעם בית המשפט למינוי מומחה בתחום רפואי אחר די בה להיענות לבקשה למינוי, אם כי כל מקרה ייבחן לגופו, וההחלטה בסופו של יום היא בידי בית המשפט (רע"א 5477/98 ימין נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (24.11.1998); רע"א 247/01 מססה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (10.9.01); רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פד" מד(2)216 (1990); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים, תחולת החוק סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, 2011, עמ' 646-7).

בענייננו, מלבד המלצתו של המומחה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, הוגשו על ידי התובע מסמכים בהם נרשמו תלונותיו על הפרעה בדיבור שבעקבות כך הופנה לייעוץ למומחה בתחום הנוירולוגיה (מסמך מיום 15.7.2013); תלונות על הפרעה בדיבור מאז התאונה נרשמה גם במסמך הפנייה לרופא תעסוקה (מסמך מיום 21.7.13); ובמסמך הפנייה לבית החולים שערי צדק (21.7.13 ומיום 28.7.13); מסמך מנוירולוג מיום 1.8.13; מסמך מיום 14.8.13 מנוירולוגית בנושא הפרעה בדיבור.

בניגוד לטענת הנתבעת, המומחה לא קבע כי התובע סובל מהפרעה בדיבור, אלא שלאור התלונה הרשומה של התובע להפרעה בדיבור שבעקבות כך הופנה לייעוץ נוירולוגי, המליץ למנות מומחה בתחום זה. המומחה היה רשאי לנהוג כך ואין לנתבעת להלין על כך.

עם זאת, צודקת הנתבעת, כי מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו לא עולה כי נותרה לתובע מגבלה בתחום הדיבור, ועל כן אם יתברר כי לא היה מקום למינוי אשקול ניכוי שכר טרחת המומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר בשלב זה תישא בו הנתבעת, מסכום הפיצויים שייפסק לתובע, שכן נקבעה לו נכות בתחום האורטופדיה.

כתב מינוי למומחה יישלח בנפרד.