ע.א.ח. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

1.להלן החלטתי בבקשת התובע להבאת ראיות לסתור את החלטת ועדת הערר של המל"ל מיום 15.7.14, לפיה נקבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה נשוא התביעה (להלן: "החלטת וועדת הערר").

2.ביום 1.11.10 היה התובע מעורב בתאונת דרכים במהלך עבודתו (להלן: "התאונה"), ובעקבות זאת הוא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים גליל מערבי בנהריה. בבדיקות ובצילומים שעבר התובע בבית החולים לא התגלו ממצאים כלשהם, והוא שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה במשך 3 ימים. התובע היה במעקב רפואי, וביום 15.10.13 הוא עבר בדיקת C.T. בה התגלו בליטות דיסק בחתכים שונים בעמוד שדרה מותני ותחתון (להלן: "בדיקת C.T.").

3.התובע פנה למל"ל אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה (אף כי בשל האיחור בהגשת התביעה למל''ל, לתובע לא שולמו דמי פגיעה).

התובע נבדק ביום 3.12.13 על ידי ועדה רפואית ראשונה של המל"ל, אשר קבעה כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה (להלן: "הוועדה הראשונה"). התובע הגיש ערר על קביעת הוועדה הראשונה, אולם הערר נדחה בהחלטה מיום 15.7.14, היא היא ההחלטה נשוא בקשה דנן, בה נקבע בשנית כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה.

כמו כן, התובע פנה למחלקת נכות כללית במל"ל, ובאותה מסגרת הוא נבדק על ידי שתי ועדות, האחת מיום 15.3.14 אשר קבעה כי נותרה לו נכות כללית משוקללת בשיעור של 44%, והשנייה מיום 19.2.14 אשר קבעה כי נותרה לו נכות כללית משוקללת בשיעור של 78% (להלן: "החלטות ועדות הנכות הכללית").

4.לטענת התובע בתמצית, קביעות הוועדה הרפואית ו-ועדת הערר של המל"ל אינן מתיישבות עם המסמכים הרפואיים, ממצאי בדיקת ה-C.T. ותלונותיו סמוך לאירוע התאונה. כמו כן, הקביעות הנ"ל אינן מתיישבות עם קביעת מומחה תעסוקתי אשר בדק את התובע ביום 6.4.12, וקבע כי הוא סובל "ממגבלה קבועה בהרמת משא כבד והתכופפות עד 10 ק"ג ולא בעמידה ממושכת". הוסיף התובע וטען כי טרם אירוע התאונה הוא לא סבל מכל בעיה או מגבלה בעמוד השדרה, והוא פירט את מגבלותיו התפקודיות בעקבות התאונה והפגיעה בהכנסתו.

יצוין, כי במסגרת הבקשה להבאת ראיות לסתור הגיש התובע חוות דעת רפואית של ד"ר נחשון רנד, בה נקבע כי נותרה לו נכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור משוקלל של 28% (להלן: "חוו"ד מומחה התובע").

5.הנתבעת מתנגדת לבקשה, בנימוק כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, רק במקרים חריגים יתיר בית בית המשפט הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לעניין הנכות שנותרה לנפגע בעקבות אירוע התאונה, והרי מקרה דנן אינו עונה על המבחן האמור. אמנם נכון, בהלכה הפסוקה נקבע כי קביעות סותרות באופן בלתי מוסבר של ועדות המל"ל השונות ביחס לנכות שנותרה לנפגע בעקבות אירוע התאונה, יכולות להוות טעם מוצדק להבאת ראיות לסתור, אולם, במקרה דנן הן הוועדה הראשונה, הן ועדת הערר והן שתי הוועדות שדנו בעניינו של התובע במסגרת הנכות הכללית קבעו כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות הפגיעה בגב.