החלטה בבקשה לעיכוב הליכים מטעמי "הליך תלוי ועומד" בתביעה "פרטית" עד להכרעה בתביעה ייצוגית

1.בקשה מטעם הנתבעת לעיכוב הליכים עד להכרעה בתביעה הייצוגית שבקשה לאישורה הוגשה בת.צ. (ת"א) 57346-07-14 אזנקוט ואח' נ' א. דורי בניה בע"מ ואח' (להלן: "התביעה הייצוגית"). התביעה הייצוגית מתנהלת בפני מותב זה של בית-המשפט .

טענות הצדדים

טענות הנתבעת

2.בבקשה טענה המבקשת – היא הנתבעת בתביעה (והיא תכונה להלן: "הנתבעת"), כי התביעה דנן מקבילה וחופפת לתביעה הייצוגית. לגישתה, העילות והטענות בשתי התביעות הן זהות וחופפות, ועניינן בסטייה מאומדני העלויות וההכנסות הצפויים של פרויקטים בביצועה של החברה הבת של החברה -– חברת א. דורי בניה בע"מ (להלן: "דורי בניה").

הנתבעת טוענת כי התביעה הייצוגית מקיפה יותר מהתביעה הפרטית של התובע, בין היתר משום שמעבר לנתבעת – נתבעו בה גם דירקטורים, רואי-החשבון המבקרים ובעלות השליטה בחברה. לגישתה, בתביעה הייצוגית צפוי להתקיים דיון במכלול ההיבטים העובדתיים, המקצועיים והמשפטיים הקשורים בסטייה מאומדנים של דורי בניה, והשפעתה של סטייה זו על הדוחות הכספיים שלה. התביעה הנוכחית הוגשה כחמישה חודשים לאחר הגשת הבקשה הראשונה לאישור תביעה ייצוגית. טענותיו של התובע בכתב התביעה הן טענות סתמיות, ללא פירוט ונימוק וללא התמודדות עם העובדות – כך טוענת הנתבעת.

3.הנתבעת הוסיפה כי התובע לא הודיע לבית-המשפט כי הוא מתכוון להחריג את עצמו מהתביעה הייצוגית, אם זו תאושר. לכן, כך נטען, נמצא התובע במקביל בשני ההליכים (הן כתובע בתביעה האישית והן כ"חבר בקבוצה" בתביעה הייצוגית).

4.הנתבעת טענה כי לבית-המשפט מוקנה שיקול דעת לעכב הליך המתנהל בפניו כאשר קיים הליך תלוי ועומד אחר המעורר שאלות דומות. השיקולים שבית-המשפט צריך לשקול אותם בהקשר זה הם בין היתר שיקולים של יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חיסכון במשאבים, מניעת הכרעות סותרות, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות ועוד.

כדי לעכב את הדיון, לא נדרשת חפיפה מוחלטת בין ההליכים. הכלל של עיכוב הליכים הופעל על ידי בתי-המשפט גם כאשר דובר בהליך של תביעה אישית והליך אחר של תביעה ייצוגית. ההלכה הזו עולה בקנה אחד עם המטרה של חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") וכוונת המחוקק, שכן החוק נועד (כעולה מסעיף 1 בו) בין היתר כדי להביא לניהול הוגן, יעיל וממצה של תביעות.

7.הנתבעת הפנתה גם להוראת ס' 11 לחוק תובענות ייצוגיות. היא טענה כי ההיגיון בסעיף זה הוא שמשעה שמתנהלת בקשה לאישור תביעה כייצוגית, כל חברי קבוצת התובעים נכללים בה. אין עוד מקום, טעם והצדקה בניהול הליכים פרטניים נפרדים, שעצם הגשתם וניהולם במקביל לניהול בקשת האישור חותרת תחת השגת מטרות החוק - יעילות, חיסכון במשאבים, הקלה בעומס וניהול יעיל וממצה של תביעות. הנתבעת טענה כי לאור תכלית החוק, יש לתת עדיפות לבקשה לאישור תביעה ייצוגית על-פני תביעות אישיות, כדי להגשים את המטרה של חיסכון למערכת בניהול הליכים דומים, הקלה על העומס, הימנעות מפסיקות סותרות וניהול הוגן ויעיל של תביעות.

8.הנתבעת הוסיפה כי במקרה – כאשר מדובר בהליכים חופפים, כאשר ההליך הייצוגי הוא רחב יותר - יש מקום לעכב את ההליכים. היא ציינה כי לתובע לא ייגרם כל נזק מעיכוב הדיון – שכן אם בקשת האישור תתקבל, הוא ממילא יהיה חלק מקבוצת התובעים, ויחד עם זאת תעמוד לו – לאחר אישור הבקשה, האפשרות להחריג את עצמו מהקבוצה אם יבחר לעשות כן. לעומת זאת, לנתבעת ייגרמו נזקים מניהול מקביל של שתי התובענות.