ת"א 58006-02-14 אבו ריאש נ' עוף והודו ברקת חנות המפעל בע"מ ואח'

הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים. יליד 1/85. עבד אצל הנתבעת 1 החל משנת 2005 כסדרן ומחסנאי.

לטענתו- ביום 26/12/11, תוך כדי עבודה במחסן הקפואים, הרים ארגז ונפגע בגבו (להלן: "התאונה"). לטענתו-שיטות העבודה להן נדרש בשירות הנתבעות אינן עומדות בתקנים ובהוראות הדין. לטענת הנתבעות- תביעת התובע מגלמת למעשה טענות לפגיעה מסוג של מיקרוטראומה ולא אירוע תאונתי, וכי בהקשר זה- כל נזק שנגרם לפני חודש 7/07 (שבע שנים עובר להגשת התביעה)- התישן. עוד טוענת היא כי בין אם מדובר במיקרוטראומה ובין אם באירוע תאונתי- הרי ששיטות העבודה והמשקלים שנדרש התובע להרים במסגרת עבודתו, עומדים בתקן וכי לכן לא התרשלו כלפיו. כל הנ"ל- מפורט בהרחבה בתחשיבי הצדדים.

מל"ל קבע 3 ח' א"כ וכי לא נותרה נכות צמיתה. הצדדים הגישו חוו"ד ולאור הפער ביניהן- סוכם על נכות רפואית על פי המיצוע ביניהן, העומד על 7.5% בעמ"ש מתני. התובע טוען כי חזר למעגל העבודה רק בחודש 1/13. אין בידי להכיר בשלב זה בתקופת אי כושר מלא למשך שנה. חלק מאישורי המחלה ריטר', ומטעמים נוספים שלא יפורטו בשלב זה. ועוד.

נתתי את הדעת לטענות הצדדים, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. על יסוד כל המצוי לפני בשלב זה- אני מעריכה את נזקו של התובע, לצרכי פשרה, בסך (מעוגל) של 160,000 ₪. מסכום זה ינוכו תקבולי המל"ל.

מהנ"ל ראיתי להפחית 20% כקנית סיכון בהתחשב במחלוקת בשאלת החבות.

ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל והוצאות משפט.

הצעתי אינה מחייבת אף את בית-המשפט. למרות שהיא מועלית לאחר מחשבה ועיבוד יסודי של המצוי בפני כרגע, היא נכונה לשלב זה בלבד של הדיון ולצרכי פשרה, ויש בה לטעמי ולו לכאורה, כדי לאפשר לצדדים הערכת וקניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לעת הזו.

הצדדים מוזמנים לבוא בדברים, למצות הדברות ולהודיעני את תוצאותיה בהודעה משותפת שתוגש ע"י ב"כ התובע, עד לא יאוחר מיום 28/1/15. תשובת התובע לנתבעת תינתן (ישירות לב"כ) עד ליום 28/12/14. הנתבעת תשיב (ישירות לב"כ התובע) עד ליום 27/1/15. אבקש להמנע מהגשת הודעות ביניים לתיק. בהצלחה.

המזכירות תואיל לשלוח את הצעתי לב"כ הצדדים- בפקס. ב"כ התובע יעקבו אחר קבלת תשובת הנתבעת וירשמו לפניהם ת.פ להגשת ההודעה לתיק.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ה, 19 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.