ד' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית ע"ס 161,480 ₪ כנגד חברת ביטוח וסוכנת ביטוח בעקבות דחייה תביעתו של התובע לתשלום תגמולים בגין נכות מתאונה מיום 19.1.11, מחמת התיישנותה.

כפי שפורט בדברי ב"כ הצדדים בישיבה מיום 18.9.16 התיק נקבע לשמיעת ראיות בשלב זה בשאלת החבות לאור טענת ההתיישנות. היה ותיקבע חבות, כי אז יימשך ההליך לעניין הפיצוי.

רקע עובדתי ומיהות הצדדים

התובע יליד 1962, נהג משאית במקצועו, היה ועודנו מבוטח אצל הנתבעת 2 שהינה סוכנת ביטוח ואחת מבעלי סוכנות הביטוח בלום עצמון.

התובע רכש באמצעות הנתבעת 2 (ונציגת המשרד שבבעלותה) מספר ביטוחים, ובין היתר ולענייננו, פוליסת ביטוח חיים אצל הנתבעת 1.

ביום 19.1.11 היה התובע מעורב בתאונת עבודה בעת שהחליק באתר בניה על ערמת ברזלים (להלן: התאונה) ובעקבות פגיעתו ביקש להפעיל את פוליסת הביטוח שברשותו.

התובע הודיע על התאונה לנתבעת 2 ובתחילת חודש מאי 2011 התקיימה פגישה עם התובע, אשר לגבי תוכנה חלוקות הן גרסאות הצדדים.

לאחר הפגישה הגיש התובע תביעה בגין אובדן כושר עבודה וזו אושרה על ידי הנתבעת 1 עד ליום 31.10.13. בחודש אוקטובר 2013 העביר התובע אישור מרופא תעסוקתי ותקופת אי-הכושר הוארכה עד ליום 30.4.14.

ביום 6.1.14 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: החלטת המוסד לביטוח לאומי).