ת"א 57826-05-12.מספר בקשה:14

1.בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף של תביעה כספית , בחלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 56 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים , תשכ"א-1961 (להלן-"חוק מס רכוש") ולפי חוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן-"חוק ההתיישנות").

תמצית התביעה:

2.התביעה היא תביעה כספית להשבה של תשלומי מס רכישה ומס רכוש (להלן-"המס") שנגבו מהמשיב בגין רכישת מקרקעין המצויים בגוש 30112 חלקה 59 (להלן – "הקרקע") ביום 18/02/77. בדיעבד, כך טוען המשיב בתביעתו, נודע לו שהקרקע היא נכס נפקד לפי הוראות חוק נכסי נפקדים, תשי"ח- 1950 החל מיום 29/11/47 (מכתבו של המפקח על נכסי נפקדים במנהל מקרקעי ישראל מיום 13/10/82 ומכתבו של מנהל מחוז ירושלים במנהל מקרקעי ישראל, נספחים ב 1, ב 2 לכתב התביעה). מחמת מחדלה של המבקשת שלא דאגה, החל משנת 1948 ועד מועד תשלום המס , לרישום הקרקע על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים הוא שלם בטעות את המס שאינו חייב בו שכן המכר בטל בהיעדר זכות של המוכר בקרקע (ראו גם מכתבו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים מיום 08/10/07 , נספח ו' לכתב התביעה). רק ביום 25/09/91 נרשמו זכויותיה של רשות הפיתוח בקרקע, אותה רכשה מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן-"האפוטרופוס" ; נסח רישום צורף כנספח ג' לכתב התביעה) מבלי שהיה בידו לידע עובר לרכישת הקרקע כאמור, כי היא נכס נפקד.

3. לדידו של המשיב, המבקשת הסכימה בשנת 2010 להשיב לו את המס בערכו הנומינלי בצרוף ריביות ששלם בסך של 8,180 ₪ בלבד (מכתבו של מר שרעבי מלשכת מיסוי מקרקעין מיום 31/01/11 עמ' 3 בנספח ז 3 לכתב התביעה) . מכאן התביעה להשבה של תשלומי המס בערכם הריאלי בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום תשלום המס ועד מועד ההשבה.

טענות הצדדים :

4. המבקשת טענה בכתב ההגנה ובבקשה לסילוק על הסף (להלן-"הבקשה) כי התביעה לוקה בהתיישנות , בחלוף עשרות שנים ממועד תשלום המס ועד מועד הגשת דרישה להשבה של המס ולאחריה, התביעה . הדרישה להשבה הוגשה רק בשנת 2008 בשעה שהמס שולם כבר בשנת 1979 . לפיכך חלה התיישנות כאמור בסעיף 56 לחוק מס רכוש ודין התביעה להידחות כפי שהודע למשיב (מכתבו של מר אסולין מאגף מיסוי מקרקעין מיום 06/02/11, נספח ז' 3 לכתב התביעה; מכתבו של עו"ד שאול כהן מלשכת מיסוי מקרקעין מיום 20/03/12 , נספח ח' לכתב התביעה).

5. לדידה של המבקשת, גם לשיטתו של המשיב לפי כתבי הטענות, נודע לו כבר בשנת 1980 כי הקרקע היא נכס נפקד ודרישתו להחזר המס נשלחה רק בשנת 1997 (נספח ה' לכתב התביעה) ואילו התביעה הוגשה רק ביום 30/05/12 . המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לתביעה היא סעיף 56 לחוק מס רכוש לפיה תקופת ההתיישנות היא בת 4 שנים במועד הרלוונטי לתביעה ולא 7 שנים , לפי התיקון לחוק, אף שגם מועד זה חלף זה מכבר.

6.המשיב טען בתגובתו לבקשה כי הוא פנה למבקשת כבר בשנת 1980 בדרישה להשבה של המס ששולם שלא כדין ולדידו, לא היתה מחלוקת בדבר חיובה של המבקשת להשבה כי אם בשאלת שיעור ההשבה . אם על פי ערכו הריאלי של המס ששולם או בערכו הנומינאלי לגביו הסכימה המשיבה להשבה. יתירה מכך, המבקשת המשיכה בדרישותיה לסילוק יתרת החוב לכאורה למס בגין עסקת המכר של הקרקע עד שנת 2002, למרות שהיטב היה ידוע לה שאין תוקף לעסקה ועל בטלותה.

7.לטענת המשיב, רק בשנת 2007 הודיע לו האפוטרופוס על נכסי נפקדים (להלן-"האפוטרופוס") כי העסקה חסרת כל תוקף משפטי. לפיכך, בשנת 2008 הוא פנה אל המבקשת בדרישה להחזר המס ונענה בחיוב בנוגע לחלק מהדרישה קרי: להחזר נומינלי בלבד (נספחים ז' 2 ו-ח' לכתב התביעה מדצמבר 2011 ומרץ 2012). לפיכך, יש להביא לבירור עובדתי של הטענה ואין לנקוט בצעד דרסטי של דחיה על הסף שכן, די בסיכוי קלוש להוכחת התביעה על מנת שהבקשה תידחה.

בנוסף טען המשיב כי קיים השתק וכי לא ראוי לה למבקשת לטעון טענת התיישנות בשעה שהיא עצמה סבורה שהוא זכאי להחזר המס ששולם ואילו המחלוקת היא כאמור רק בשאלת שיעור ההשבה, בערך ריאלי או נומינלי. העלאת טענת ההתיישנות אינה בתום לב לאחר שהתביעה הוגשה חודשיים בלבד ממועד דחיית הבקשה להשבה על בסיס הערך הריאלי של המס, ששולם בטעות.

8.המשיב הוסיף וטען כי אין לקבוע את תקופת ההתיישנות על פי סעיף 56 לחוק מס רכוש משלא עסקינן בהחזר מס ששולם בטעות כי אם במס שכלל לא היה חייב בו (סעיף 30 לתגובה בהפניה לת.א. 1930/68 בנימיני נ. מדינת ישראל ; ת.א. 202349/02 מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נ' יעל שחר) . בשעה ששילם את המס , הוא לא ידע כי העסקה חסרת כל תוקף משפטי והתביעה היא בעילה של התעשרות שלא כדין בגביית המס ממנו. לפיכך, תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים מכוח חוק ההתיישנות ולא על פי סעיף 56 לחוק מס רכוש. לדידו , משהכירה המבקשת בשנת 2011 בזכותו להשבה בערך הנומינלי , יש בכך משום הודאה במקצת זכותו ולפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, מניין הימים הוא ממועד ההודאה. בנסבות אלו, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.