ת"א 57826-05-12 חסיד נ' מדינת ישראל-רשות המיסים

בפני תביעה כספית להשבה של תשלומי מס רכוש ומס רכישה שנגבו מהתובע בשנת 1979 בגין רכישת מקרקעין שבדיעבד נודע לו כי שולמו בטעות בהיות המקרקעין נכס נפקד.

 רקע:

עסקינן בתשלום מס רכוש ששילם התובע בשנת 1979 בסך של 674,876 לירות (להלן-"המס") עבור עסקת מכר מקרקעין מיום 18.2.77 בינו ובין צד ג', המצויים בגוש 30112 חלקה 59 (להלן-"המקרקעין") שאין חולק כי הוכרזו כנכס נפקד בהתאם לחוק נכסי נפקדים, תשי"ח-1950. לדידו של התובע נודע לו בדיעבד , רק בעת שביקש לרשום את הזכויות במקרקעין על שמו ביום 13.10.82, כי המקרקעין נכס נפקד (נספחים ב.1 ו-ב.2 לכתב התביעה).

התביעה היא להשבה של המס בצירוף הצמדה וריבית מיום התשלום ועד מועד הגשת התביעה המגיע לסך של 1,086,097 ₪ ולהשבה של תשלומים למס רכישה בסך של 113,903 ₪ . התביעה הוגשה לאור סירובה של הנתבעת להשבה של תשלומי המס בערכם הריאלי כדרישתו ממנה בטענתה לחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 56 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים , התשכ"א-1961 (להלן-"חוק מס רכוש").

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, לאור חלוף תקופת ההתיישנות בת 4 שנים שנקבעה בסעיף 56 לחוק מס רכוש במועד הרלוונטי לתשלום המס. בנוסף טענה כי חלפה גם תקופת ההתיישנות בת 7 שנים שנקבעה בתיקון 25 לחוק מס רכוש , ככל שהתיקון היה חל בעניינו של התובע. התובע הגיש את תגובתו לבקשה וביום 14.9.14 נתנה החלטה בבקשה (להלן-"ההחלטה").

בהחלטה קבעתי כי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לתביעה היא חוק מס רכוש ונדחתה טענתו של התובע לפיה קמה לו עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט , תשל"ט-1979 (להלן-"חוק עשיית עושר") . זאת לאור הוראת סעיף 6 לחוק ובהתאם לסעיף 56 לחוק מס רכוש שתכליתו למנוע התעשרות שלא כדין של הנתבעת ובחיובה להשבת מצבו של הנישום לקדמותו, בהחזר מס שנגבה ממנו בטעות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עד מועד ההשבה (ראו סעיפים 13-15 להחלטה).

לאחר בחינת המסכת העובדתית קבעתי בהחלטה כי חלפה תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 56 לחוק מס רכוש שכן ביום 30.10.82 ,לכל המאוחר, נודע לתובע כי המקרקעין הם נכס נפקד וכי הם נמכרו לרשות הפיתוח (ראו סעיף 10 להחלטה).