פלוני נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ואח'

התביעה

1.תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

התובע, כבן 27 שנים, נפגע כאשר עמד על משאית עם מנוף וכאשר המנוף פרק תכולה מהמשאית. לטענת התובע, זרוע המנוף פגעה בתובע בחוזקה והוא נפל ונחבל.

הנתבעת כפרה בחבות וטענה כי אין מדובר בתאונת דרכים.

האירוע והחבות

2.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם הגעתי לכלל מסקנה לפיה האירוע בגדרו נפגע התובע הוא תאונת דרכים, כהגדרתו בחוק פיצויים.

בפניי העידו התובע, חברו של התובע - פאדי מנצור והנתבע - נהג המשאית.

למעשה, אין מחלוקת שהתובע נפגע במועד האירוע והמחלוקת היא באיזה אופן נפגע התובע.

3.הנתבע העיד בתצהירו שהתובע עבד על המשאית ותפקידו היה לקשור באלות – שקים גדולים, שבהם היה מלט וחומרי בניין, על מנת שהנהג יוכל להרים את הבאלות מהמשאית ולפרוק אותן על הקרקע. "במהלך העבודה, לאחר שהתובע כבר קשר מספר באלות למנוף, הוא המשיך בדרכו לבאלה הבאה, ותוך כדי הליכתו נתקל בבאלה שהייתה על המשאית, וכך נפל. התובע נפל על הפלטה של המשאית, מבלי שמנוף המשאית היה מעורב באופן כל שהוא בנפילתו. מנוע המשאית עבד באותו זמן, משום שעסקנו בפריקת הבאלות מן המשאית בעזרת מנוף המותקן על המשאית, אך לעובדה זו לא הייתה כל תרומה לקרות הנפילה של התובע" (הדגשה לא במקור - מ"ב).

הנתבע העיד שהוא הרים חבילת עצים בעזרת מנוף וכי רק לאחר שהתובע צעק שהוא נפגע "הסתובבתי מאחורי המשאית על מנת לראות מה קרה לו". הנתבע אישר שלפני שהוא הסתובב הוא לא ידע מה קרה לתובע (ע' 26 ש' 25-29). מכאן שהנתבע לא יכול להפריך את הטענה שהתובע נפגע עקב המנוף.

עדות הנתבע עומדת בניגוד לגרסה שמסר בתצהיר התשובות לשאלון ובתצהיר העדות הראשית, כמפורט לעיל, הן לעניין אופי הפגיעה והן לעניין הקשר שבין המנוף לאירוע. בעדותו בבית המשפט, למעשה, הנתבע חזר בו מגרסתו שהובאה בכתובים לעיל.

התובע העיד שבבית החולים הנהג "בא והתנצל ואמר לי שנתקע לו השלט של המנוף" (ע' 9 ש' 17) והנהג לא סתר טענה זו. גם פאדי העיד: "נהג המשאית הודה בנוכחותי באחריותו לפגיעה בתובע ע"י מנוף המשאית. בנוכחותי נהג המשאית אמר כי הוא טעה לא שם לב..."(סעיפים 11-12 לתצהיר).

הנתבע, בהתנהלותו בסמוך לאחר האירוע, נטל, הלכה למעשה, אחריות. הנתבע אישר שנסע ביחד עם התובע לבית החולים (ע' 24 ש' 29-30), שהוא חיכה עמו בבית החולים במשך זמן רב (ע' 24 ש' 33- ע' 25 ש' 2), כי היה מוכן לפצות את התובע פיצוי "עטווה" - "אנחנו מוכנים כי הוא נפגע מהמשאית שלי" (ע' 25 ש' 4), שהוא מסר לתובע במקום את פרטי חברת הביטוח והתקשר לחברת הביטוח והודיע על האירוע (ע' 25 ש' 16-19).

ההודעה לביטוח לא צורפה ויש באי הגשת ההודעה ותמליל השיחה עם הנתבע בזמן אמת כדי לתמוך דווקא בגרסת התובע.