ת"א 57755-04-13 ציוני זכריה נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"

1.לפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, נפגע המשיב לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.12.11 כאשר האופנוע עליו רכב - החליק. לטענת המשיב, פונה לבית החולים כשהוא סובל מכאבים חזקים בעיקר בברך ימין, מרפק ימין, עכוז ואגן.

3. המשיב הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מאת המל"ל בקשר לתאונה. וועדה מדרגה ראשונה שהתכנסה ביום 7.1.13 קבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל בגין הגבלה בתנועות המרפק – מחמת הספק, בהיעדר רצף של תלונות.

4.המבקשת טוענת כי יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הראשונה של המל"ל מיום 7.1.13, שכן לטענתה שגתה הוועדה הראשונה במסקנותיה. המבקשת טוענת כי בפני הוועדה מדרגה ראשונה לא היה מצוי תיקו הרפואי המלא של המשיב. לטענת המבקשת, המשיב נפגע בשנת 1996 במפרק ימין והוא נזקק לתפרים וחבישה, ולטענתה, ניתן לייחס את הממצאים הרפואיים במרפק (עיבוי הגיד המיישר) לתאונה זו. עוד טוענת המבקשת כי נכותו של המשיב נקבעה על סמך ממצאים סובייקטיביים בלבד, שכן לא בוצעה בדיקה של טווחי התנועות, ושאר הבדיקות האובייקטיביות נמצאו תקינות. המבקשת מדגישה כי וועדת המל"ל קבעה כי דרגת הנכות נקבעה "מחמת הספק".

5.המשיב מתנגד לבקשה, והוא טוען שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית הראשונה של המל"ל. המשיב טוען כי היעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים ובמשורה, ואילו בעניינו המבקשת מבקשת למעשה כי בית המשפט יהווה ערכאת ערעור על ממצאים רפואיים שקבעה וועדה רפואית של המל"ל. המשיב טוען כי בפני הוועדה עמדו מלוא המסמכים הרפואיים, ולראייה מביא את פרוטוקול הוועדה שם נכתב כי בפני הוועדה עמדו, בין היתר, כרטיס רפואי כללי וכרטיס רפואי אורטופדי. עוד טוען המשיב כי בדיקתו הרפואית הייתה כדין ומסקנותיה של הוועדה מבוססות כדבעי ואין להטיל כל דופי באשר להליך בדיקתו של המשיב בפני הוועדה הרפואית.

6.בתשובה לתגובה הוסיפה המבקשת וטענה כי בתשובות לשאלון שנשלח לו, השיב המשיב כי היה חבר בעבר בקופת חולים "כללית" בעבר ואילו כיום הוא חבר בקופת חולים מכבי. המבקשת טוענת כי הדבר לא היה ידוע לוועדה הרפואית של המל"ל ועל כן לא עמד בפניה התיעוד מן התאונה שאירעה בשנת 1996 – אז היה חבר המשיב בקופת חולים כללית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי העובדה שהוועדה לא ציינה במפורש כי עמדה לנגד עיניה פגיעתו של המשיב משנת 1996 והיא לא שללה את הקשר בין פגיעה זו לבין הממצאים הרפואיים דהיום, אף שהיא התייחסה לפגיעה קודמת של המשיב בגבו, מוכיחה אף היא שבפני הוועדה לא עמדו מסמכים אודות הפגיעה הקודמת במרפק.

7.יצויין כי לאור הסכמה דיונית בין הצדדים הוגשה תעודת עובד ציבור מאת המל"ל, ממנה עולה כי בפני הוועדה לא עמדו מסמכים רפואיים מן התקופה בה היה המשיב חבר בקופת חולים כללית. המשיב הגיש תגובתו לתעודת עובד הציבור הנ"ל וטען כי אין בה כדי להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור, שכן לשיטתו לא הייתה הפגיעה משנת 1996 – שהייתה פגיעה קלה מאוד, משנה את מסקנות הוועדה הרפואית של המל"ל.

דיון והכרעה:

8. סעיף 6 ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 קובע כדלקמן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות בשל פגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה, ואולם רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין לפי חוק זה להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר את מטעמים מיוחדים שיירשמו"

9.מסכים אני עם המשיב כי בתי המשפט יתירו הבאת לסתור קביעה עפ"י דין במשורה ובמקרים חריגים. המקרים החריגים נחלקים לשתי קבוצות: טעמים משפטיים שמקורם בפגם שנפל בהליך בפני הגוף שקבע את הנכות (בענייננו המל"ל) וטעמים עובדתיים לפיהם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת (ראו לעניין זה בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 509; וכן הדברים שנאמרו בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה(4) 77).

10.לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה וכן בתעודת עובד הציבור מאת המל"ל והתייחסות המשיב לה, ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.

11.אחת האפשרויות בהתקיימן תינתן הזכות להבאת ראיות לסתור, היא מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, ואשר היו עשויות לשנות את התוצאה (ראו: א. ריבלין "תאונת הדרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים" (2011) עמ' 776 והאסמכתאות שם). בענייננו נראה כי בפני הוועדה הראשונה לא עמד מלוא עברו הרפואי של המשיב, כעולה מתעודת עובד הציבור שהוגשה לעיוני. במצב דברים זה יש מקום לאפשר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הראשונה – משלא עמדו בפניה כל הנתונים בדבר מצבו של המשיב. כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה, כלל הבדיקות האובייקטיביות הנוגעות למרפק של המשיב נמצאו תקינות, ובכלל זה בדיקת מיפוי העצמות ובדיקת טווחי תנועות וכח גס. הממצא האובייקטיבי היחידי הינו עיבוי הגיד המיישר – שנצפה בבדיקת אולטרסאונד. הנכות שנקבעה למשיב מסתמכת על סעיף 35(1)(ב) לתקנות הבוטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 המהווה סעיף כללי, והוא ניתן בגין "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות"... על כן, ובעיקר בשל העובדה שלא עמדו בפני הוועדה הרפואית מלוא הנתונים, ובפרט פגיעתו של המשיב במרפק בשנת 1996, ראיתי להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור.

12.על כן, אני ממנה בזאת מומחה בתחום האורטופדי לבדיקת נכותו של המשיב במרפק, כאשר המומחה יתייחס בין היתר לפגיעה בשנת 1996. החלטה מפורטת ובה הוראות למומחה תינתן בנפרד.

13. החלטתי זו לא תובא ע"י המזכירות או ע"י הצדדיפ בבפני המומחה.

14.אין צו להוצאות.