ת"א 5763-04-10

לפניי בקשת הנתבעת 6 (להלן גם – "המבקשת"), לבטל פסק דין בהעדר הגנה שניתן נגדה ביום 18/01/15.

להלן סקירה חלקית של ההליכים שהתקיימו עד כה.

בשנת 2010 הגישה התובעת תביעת ארנונה נגד חלק מן הנתבעים, וביום 08/10/14 הותר לה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את המבקשת כנתבעת 6.

ביום 30/10/13 נמסר כתב התביעה המתוקן למבקשת ובהמשך לכך פנה בא כוחה דאז אל ב"כ התובעת בבקשה שהתובעת תמחק את התביעה נגד המבקשת. בפנייתו (חלק מנספח ג' לתשובת התובעת), ציין ב"כ המבקשת כי יוגש כתב הגנה מטעמה תוך 20 יום מרגע שהתובעת תדרוש זאת.

ביום 03/08/14 הודיעה התובעת לבית המשפט כי בכוונתה להמשיך בהליכים נגד המבקשת, ועל כן הוריתי למבקשת להגיש כתב הגנה עד ליום 08/10/14. כמו כן, הוריתי לתובעת להמציא את החלטתי למבקשת עד ליום 27/08/14.

חרף החלטתי, רק ביום 06/11/14 שלחה התובעת למבקשת מכתב בדואר רשום בו היא נדרשה להגיש כתב הגנה, וביום 23/11/14 היא המציאה למבקשת את כתב התביעה המתוקן, אלא שלטענת התובעת המבקשת סירבה לחתום על אישור המסירה.

ביום 18/01/15 ניתן על יסוד סירובה הנטען של המבקשת פסק דין לטובת התובעת, וביום 01/05/14 שלחה התובעת את פסק הדין למבקשת בדואר רשום.

מן העובדות דלעיל עולה כי יש להורות על ביטול פסק הדין כמבוקש.

אמנם טענתה הבסיסית של המבקשת לפיה כתב התביעה המתוקן כלל לא הומצא לה התגלתה כחסרת כל בסיס עובדתי, שכן בא כוחה דאז פנה לב"כ התובעת בבקשה למחיקת התביעה, ברם המבקשת לא הייתה חייבת להגיש כתב הגנה עד שהומצאה לה החלטת בית המשפט מיום 17/08/14. החלטת בית המשפט לא הומצאה כדין למבקשת כיוון שמכתבה של התובעת בעניין זה מיום 06/11/14 נשלח למבקשת בדואר רשום ולא בדואר רשום עם אישור מסירה כנדרש בתקנה 495(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. גם המצאת כתב התביעה המתוקן למבקשת ביום 23/11/14 לא יכולה להועיל לתובעת כיוון שהטענה לפיה המבקשת סירבה לחתום על אישור המסירה מוטלת בספק לנוכח אישור משרד הפנים שהגישה המבקשת לפיו שבעה חודשים קודם לכן עברה המבקשת לכתובת חדשה (נספח א' לבקשת המבקשת). ולבסוף, גם פסק הדין לא הומצא למבקשת כפי שהוריתי, כיוון שגם אותו שלחה התובעת בדואר רשום ללא אישור מסירה.

אשר על כן אני מורה כדלהלן:

א.פסק הדין שניתן ביום 18/01/14 מבוטל.