א' ואח' נ' מלונות פתאל בע"מ ואח'

1.התובעים ביקשו לצאת לחופשה משפחתית במלון לאונרדו באשקלון לתקופה שבין 17-20.8.2015. לשם כך הזמינו התובעים שני חדרים, האחד חדר רגיל עבור התובעת מספר 3 ובתה והשני חדר מותאם לאנשים עם מוגבלות, עבור הורי התובעת מספר 3, הם התובעים מספר 1 ו-2.

לטענת התובעים החדר שהקצתה הנתבעת לתובעים מספר 1 ו-2 לא היה חדר מותאם לשימוש על-ידי אנשים עם מוגבלות, ולפיכך הנם זכאים לפיצויים בשל הפרת חובה חוקית, הן זו הקבועה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, והן זו המהווה בסיס לעילות לפי פקודת הנזיקין. עוד טוענים התובעים כי הנתבעת הטעתה אותם לסבור כי החדר מותאם לשימוש על-ידי אנשים עם מוגבלות, ולפיכך הנם זכאים לפיצוי לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ופקודת הנזיקין. לבסוף, טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים, ולפיכך הנם זכאים לפיצוי לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

ההליך

2.התובעים מספר 1 ו-2 (להלן: "התובעים") הנם הורי התובעת מספר 3 (להלן: "התובעת"). התובעת מספר 1 הנה בת 72 והתובע מספר 2 בן 84. לטענת התובעים מתקשה התובעת מספר 1 בניידות ומסתייעת בכיסא גלגלים.

התובעים הנם תושבי העיר אשדוד.

ביום 16.8.2015 הזמינה התובעת שני חדרים במלון לאונרדו באשקלון (להלן: "המלון") לתאריכים 17-20.8.2015. ההזמנה בוצעה דרך סוכנות וואלה טורס (אשר צורפה לתביעה כנתבעת מספר 2, אולם בקדם המשפט הראשון נמחקה לבקשת התובעים).

3.לטענת התובעת הזמינה חדר מותאם לשימוש על-ידי אנשים עם מוגבלות עבור הוריה, התובעים, וחדר רגיל עבורה ועבור בתה. לטענתה, בעת ביצוע ההזמנה בירר נציג סוכנות וואלה טורס עם המלון האם קיים מעלון בבריכה ונענה בחיוב. עוד טענה התובעת כי ביום בו ביצעה את ההזמנה עיינה באתר האינטרנט של המלון ווידאה כי קיים במלון חדר מונגש לאנשים עם מוגבלות וכי הבריכה במלון מונגשת אף היא באמצעות מעלון מיוחד.

עם קבלת החדר נוכחה התובעת, לטענתה, כי החדר שהוקצה להוריה, התובעים, אינו מותאם לשימוש על-ידי אנשים עם מוגבלות. לאחר שביקרו בבריכה, גילו התובעים כי המעלון בבריכה תקול ולא ניתן לעשות בו שימוש (סעיף 8 לתצהיר).

לטענת התובעת ניגשה ללובי המלון, התלוננה על כך שהחדר שהוקצה לתובעים אינו מותאם לאנשים עם מוגבלות וביקשה להחליפו, אולם נענתה כי המלון בתפוסה מלאה (סעיף 13 לתצהיר התובעת).

4.לטענת התובעים נפגעה חופשתם, אשר במקום להיות חוויה מהנה הפכה "לסיוט משפיל ומתמשך" (סעיף 23 לכתב התביעה).

בתום החופשה פנתה התובעת לנתבעת בדרישה להשבת כספם של התובעים. ואולם, הנתבעת סירבה (סעיף 18 לתצהיר התובעת), הגם שהציעה לתובעים פיצוי בצורת יום כיף במלון. יצוין כי הנתבעת חזרה על הצעתה זו גם במסגרת הדיון בפניי, אולם התובעים סירבו לו.

טענות התובעים

א.הפרת חובה חוקית

5.לטענת התובעים הפרה הנתבעת חובה חוקית החלה עליה מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק") והתקנות שתוקנו מכוחו. ליתר פירוט מפנים התובעים לשתיים מהתקנות שתוקנו: תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), תשע"ג-2013 (להלן: "תקנות התאמת נגישות לשירות") ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011 (להלן: "תקנות התאמת נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים").

6.טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את הוראות תקנה 80 לתקנות התאמת נגישות לשירות שעניינה התאמת נגישות ביחידת אכסון מיוחדת בשירותי הארחה. בהקשר זה טוענים התובעים כי לא הייתה בחדרם אפשרות להגבהת המיטה, החדר היה צפוף, לא היו בו ארוניות ניתנות להזזה, השקע החשמלי היה מרוחק מהקומקום, לא היו בחדר כסאות עם מושב מותאם, וכשביקשה התובעת כי יובאו לחדר כסאות הובא כיסא בלתי מותאם.

7.עוד טוענים התובעים כי המדרגה בין החדר לבין חדר האמבטיה הייתה בגובה 2 ס"מ, בניגוד להוראות פרט 8 לתוספת הראשונה לתקנות התאמת נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים. כן מפנים התובעים לפרטים 24, 30 ו-32 לתוספת הראשונה לתקנות התאמת נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים וטוענים כי החדר שהוקצה לתובעים לא הותאם בהתאם להוראותיהם.

8.סעיף 19א(ב) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק והתובעים עותרים כי בית המשפט יפסוק להם פיצוי כאמור. סעיף 19א(א), קובע, בין השאר, כי מעשה או מחדל בניגוד להוראות התקנות הוא עוולה אזרחית. מכוח סעיף זה מוסיפים התובעים ועותרים לפיצויים בגין רשלנות (סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין) והפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין).

ב.הטעיה בפרסום