ת"א 57537-06-16 דאודי נ' ע.ע. אבו ראס- חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ

לפני בקשה לעיכוב הליכים בתובענה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים, בשל קיומו של הסכם בוררות, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.ברקע לבקשה, תביעה שהוגשה כנגד המבקשת העוסקת במתן שירותי בנייה על ידי המשיבים בעלי זכויות בחלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 31 בגוש 6525 בהרצליה עליו נבנה בניין מגורים (להלן: "הבניין") על ידי המבקשת. התביעה הוגשה גם כנגד מוחמד מחאג'נה (להלן: "נתבע 2") המשמש מנהל אצל המבקשת ושימש כמהנדס בפרוייקט הבנייה נשוא התובענה ועמד בקשר עם נציגות הדיירים של הבניין.

2.בקצירת האומר יצוין כי התביעה כנגד המבקשת עניינה בטענה להפרה יסודית של ההסכם בינה לבין המשיבים הבאה לידי ביטוי באיחור במסירת הדירות לידיהם; במסירת דירות הקטנות מהמוסכם; בליקויי בנייה ובקבלת תמורה על ידי המבקשת בגין עבודות שלא בוצעו בסופו של יום על ידה.

3.המבקשים טרם התגוננו בפני התביעה ותחת זאת הם טענו כי יש לעכב את ההליכים בתובענה ולהעבירה לבוררות, זאת לאור המוסכם בסעיף 29 להסכם בין בעלי הזכויות במקרקעין עליהן נבנה הבניין - ביניהם המשיבים - לבינה (להלן: "סעיף הבוררות") בו הסכימו הצדדים כי חילוקי דעות וסכסוכים בדבר טיב הבנייה ו/או השלמתה במועד ו/או השלמתה כראוי ו/או התאמתה למפרטים ו/או לתכניות העבודה ו/או לדרך ביצועו של ההסכם ימסרו להכרעת בורר יחיד ונקבע מנגנון לקביעת זהות הבורר.

4.המחלוקת בין הצדדים התמקדה במספר עניינים שלטענת המשיבים מקימים "טעמים מיוחדים" כמשמעותו בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות שלא לעכב את ההליכים ושלא להעבירם לבוררות, כדלהלן: (א) הבקשה הוגשה מטעם המבקשת בלבד שעה שהתובענה עוסקת במסכת עובדות בה קשורים כל בעלי הדין בתובענה ועל כן למניעת פיצול הדיון ומניעת מתן הכרעות סותרות ראוי שהתביעה תתברר כולה בבית המשפט. (ב) במסגרת התביעה נטען, בייחוד על ידי משיב 4 למעשים מצדו של הנתבע הנוסף (נתבע 2) אשר גובלים לכאורה במעשי תרמית ומרמה חמורים, ואין זה ראוי שהם יידונו בפני בורר. (ג) המבקשת הגיבה לגופו של עניין בתגובתה המפורטת לבקשות לסעדים זמניים שהגישו המשיבים 2 ו-3 ואף התקיים דיון באותן בקשות ובשום מקום בתגובה או בדיון לא הועלה עניין תניית הבוררות. כן נטען להעדר נכונות מצד המבקשת להעברת המחלוקת לבוררות דבר המצדיק את אי העברת הסכסוך לבוררות בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות.

דיון והכרעה

5.תחילה אפוא, לטענה כי בעלי הדין האחרים בתובענה, כשהכוונה לנתבע הנוסף, אינם צד להסכם הבוררות. סעיף 5(א) לחוק הבוררות אכן קובע כי עיכוב הליכים בבית משפט בשל סכסוך שהוסכם להעבירו לבוררות מותנה בכך שהדבר נתבקש על ידי בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה. ואולם, לא נאמר בסעיף כי תנאי לעיכוב ההליכים הוא בקשה מצד כל בעלי הדין. גם לא נאמר בו כי התנאי להעברת הדיון לבוררות הוא זהות בין הצדדים להסכם הבוררות לבין הצדדים בתובענה. אכן, אחד הטעמים שלא לעכב את ההליכים לצורך העברתו לבוררות, הוא פיצול הדיון מחמת העובדה שהסכסוך הינו בין מספר מתדיינים, כשרק בין חלק מהם קיים הסכם בוררות (ראה סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל, כרך א' (מהדורה רביעית מיוחדת), תל אביב, תשס"ה, עמ' 302 ואילך). ברם, בבוא בית המשפט לדון בשאלה האם לעכב את ההליכים במקרה של פיצול הדיון, עליו לאזן בין האינטרסים השונים, ביניהם, הרצון והצורך לכבד את ההסכם בין בעלי הדין כי סכסוכים שיתגלעו ביניהם בנושא פלוני יוכרעו בהליך של בוררות דווקא; הרצון למנוע כפל דיון שיביא להכבדה על בעלי הדין ועל המערכת; הצורך המובנה במערכת המשפט להביא להכרעה בסכסוך באחת ובהליך אחד; הרצון והצורך למנוע אפשרות של הכרעות סותרות; ועוד כיוצא באלו (ראו: רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' בריק פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1), 397, 414 (1993)). לכן, השאלה במקרה זה היא, האם נכון שלא לעכב את הליכי הבוררות בסכסוך שבין המשיבים למבקשת רק בשל כך שהתביעה כנגד הנתבע הנוסף תמשיך להתנהל בשל אי היותו צד להסכם הבוררות. ברי כי התשובה לשאלה האמורה היא בשלילה.

6.הכלל הוא כי יש ליתן משקל מכריע להסכמת בעלי דין להתדיין בבוררות ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהסכמה כזו (רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח(2) 635, 667 (2004)). גם הצורך בפיצול הדיון אינו מצדיק הפקעת הסכם הבוררות, על אף אי הנוחות הנובעת מפיצול זה, למעט בנסיבות מיוחדות (רע"א 286/98 רפאל נ' אגודה שיתופית נס הרים (פורסם בנבו, 5.04.98); ע"א 307/71 אוניקו רויטמן, חברה לעבודות ציבוריות בע"מ נ' שמשון חברה לביטוח, פ"ד כו(1) 368 (1972); רע"א 573/09 אברמוביץ נ' יהלומי אל.די.זי. בע"מ (פורסם בנבו, 19.01.09)). הדבר נכון במיוחד במקרה זה בו הנתבע הנוסף פעל בשם המבקשת ובחסותה כפי שציינה המשיבה במפורש בכתב תביעתה ומשום כך ביקשה לייחס את פעולותיו למבקשת ולחייבה בדיוק באותו סכום שיש לחייב את הנתבע הנוסף לשיטתה. קיימת זהות אינטרסים מוחלטת בין המבקשת והנתבע הנוסף ובין שניהם אל מול המשיבים. למעשה, יש לראות גם את הנתבע הנוסף כצד להסכם גופו ולתניית הבוררות שבמסגרתו (השוו: ע"א 10892/02נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 6.06.05); ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29 (1986). והשוו גם ת"א (מחוזי-ת"א) 1159/07 בטצייג נ' מ' אמיתי בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.08)). לצד זאת, ככל שהטענה כנגד הנתבע הנוסף (נתבע 2) מתמקדת אך בטענה לכספים שהועברו לידיו על ידי משיב 4 ולא לליקוי הבנייה שכן בעניין זה קשה לייחס לו אחריות אישית, הרי שמדובר בסכסוכים נפרדים שממילא אין מניעה כי הם ידונו בנפרד. בנסיבות שכאלו די נהיר גם כי המבקשת והמשיבים צפו מראש כי בוררות ביניהם עשויה להקיף רק חלק מן הצדדים המעורבים, והם קיבלו זאת על עצמם (השוו: ע"א 2889/91 מן תעשיות שימורי מזון ודגים בע"מ נ' שיא אחזקות בע"מ, פ"ד מז(1) 93 (1992)).

7.זאת ועוד. ההלכה היא כי על מנת לקבוע כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהסכם הבוררות, על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים: האם צירופו לתובענה של הנתבע שאינו צד להסכם הבוררות הינו כֵּן, והוא לא נעשה רק במטרה לאפשר התחמקות מן ההתחייבות ליישב את הסכסוך במסגרת בוררות (נחיצות דיונית); והאם ניהולם של ההליכים כמקשה אחת, ללא פיצול, מהווה תנאי לכך שהתובע יוכל לזכות בסעד אפקטיבי (נחיצות מהותית (ראו: רע"א 985/93 בעניין אלרינה). במקרה זה, יש רגליים של ממש לסברה כי נתבע 2 נוסף לתביעה רק על מנת שניתן יהיה לטעון כנגד סעיף הבוררות. כאמור, כנגד הנתבע הנוסף נטענה רק הטענה בדבר הכספים שניתנו לו על ידי משיב 4 על אף שגם בעניין זה כמו בעניינים אחרים הוא פעל כידה של המבקשת. בכתב התביעה אפילו לא צוינה תעודת הזהות של הנתבע הנוסף ולא כתובתו. למעשה, רק ביום 5.09.16 הוגשה הודעה לבית המשפט לפיה, ביום 27.08.16 - 4 ימים לפני הגשת התגובה לבקשה לעיכוב הליכים נוכח הסכם הבוררות - הומצא כתב התביעה לנתבע הנוסף, ואיני סבור כי בתצהיר הנסמך להודעה בדבר ההמצאה יש הסבר המניח את הדעת על אי המצאת התביעה לידי הנתבע הנוסף בסמוך לפתיחת ההליך ביום 27.06.16. על כל אלו יצוין כי נתבע 2 לא הגיב לבקשה לעיכוב ההליכים והעברתם לבוררות, ויש רגליים לסברה כי יש לראות בכך אי התנגדות למבוקש.