ת"א 5748-03-16

בקשת הנתבעת 1, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לחייב את התובע 1 להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה בהליך בסכום שלא יפחת מ-50,000 ₪. הבקשה מתקבלת בחלקה.

בעלי הדין והתביעה

1. התובע 1, יליד 20/11/1964, תושב חברון, הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שארעה בעת שעבד בישראל.

2. לטענתו, ב-7/7/13, בשעה 17:00 לערך, בעת שעבד באתר בניה בבת-ים נפל מגובה חמישה מטרים. כתוצאה מכך נגרם שבר באגן המזכה אותו, על פי חוות דעת שהגיש, בנכות בשיעור 10%.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי הצטרף כתובע נוסף לקבלת שיפוי על הגמלאות ששילם לתובע 1.

4. נתבעת 1 הייתה מעסיקתו של התובע בישראל, אך לטענתה בעת התאונה לא עבדה בשירותה אלא בעבודה פרטית שאינה קשורה אליה. נתבעת 1 אינה בעל דין בתביעת המל"ל שאינו זכאי לתבוע את המעביד ששילם דמי ביטוח לאומי.

5. נתבעים 2-4 הנם בעליו ומחזיקיו של המבנה בו ארעה התאונה.

6. הנתבעים טוענים כי קיים גורם רלבנטי נוסף, אדם בשם יוסף שלי, שהעסיק את התובע בעת התאונה, ברם לעת הזו מר שלי לא צורף כצד להליך.

   הבקשה

7. נתבעת 1 הגישה אפוא בקשה לחייב את התובע להפקיד ערובה להוצאותיה. לטענתה מדובר באדם שאינו מתגורר בישראל ואין לו נכסים במדינה, ולפיכך אם תידחה תביעתו תתקשה הנתבעת להיפרע על הוצאותיה שעומדות על 50,000 ₪ לפחות. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מדובר בתביעה שסיכוייה נמוכים שכן, כאמור, לטענתה התובע כלל לא עבד בשירותה בעת התאונה.