ת"א 5742-03-13 אבו גנב נ' ידיעות אינטרנט ואח'

1.עניינו של פסק דין זה שאלת פיצויו של התובע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. זאת לאחר שבהחלטה מיום 1.12.15 קבעתי דבר קיומו של לשון הרע.

תמצית העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

2.התובע הנו שוטר אשר נוהל כנגדו הליך פלילי בעילת שיבוש הליכי משפט בת.פ 18435-03-10. התובע הורשע באותו הליך על פי הודאתו. ביום 18.4.2012 נגזר דינו לעבודות של"צ בהיקף של 180 שעות וכן ל-6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.

3.ביום 19.4.2012 פורסמה באתר האינטרנט של הנתבעת 1 , אתר YNET, כתבה אשר כותרתה- "שוטר שיקר למח"ש- ונשלח ל-6 חודשי מאסר". גם בגוף הכתבה נרשם כי "כך ייעשה לשוטר שהיה מוכן לשקר עבור חברו שסרח... וגזר עליו חצי שנת מאסר בפועל ו-180 שעות לתועלת הציבור".

4.אין מחלוקת כי הכתבה וכותרתה כללו עובדה לא נכונה. פורסם על ידי הנתבעים כי על התובע נגזר מאסר בפועל בן חצי שנה, זאת לעומת העובדה הנכונה כי נגזר עליו מאסר על תנאי בלבד למשך אותה תקופה. אין מחלוקת כי עם קבלת כתב התביעה תוקנה כראוי הכתבה שפורסמה. יצוין כי אין מחלוקת בדבר נכונותם של יתר פרטי הכתבה, לרבות תיאור המקרה.

5.התובע העמיד תביעתו על סך 100,000 ₪ בגין לשון הרע.

ההליכים עד כה

6.כאמור, התשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת והצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט ביחס לשאלה האם קיים לשון הרע והאם קיימות לנתבעים הגנות. ביום 1.12.2015 ניתנה החלטתי בשאלת קיומו של לשון הרע. נקבע, כי הפרט השגוי בקשר לריצוי עונש מאסר בפועל בנסיבות העניין ובשים לב לכתבה בכללותה ולהכללתו בכותרת הכתבה בפרט, עולה לכדי לשון הרע.

7.בהחלטתי הנ"ל ציינתי כי "לא כל פרט שאינו נכון יכול להקים עילה לתביעת לשון הרע. כאמור, יש לבחון את הדברים מתוך ראית מכלול הכתבה ובשים לב למשקלו של הפרט השגוי במכלול זה..." (סעיף 12). ולאחר מכן "... הפרט השגוי אכן אינו המרכזי במכלול הפרטים הפוגעים בשמו של התובע. אולם, איני יכולה לקבוע כי מדובר בפרט שולי או זניח מתוך המכלול. גם אם היה מדובר בפרט זניח לכאורה, שאינו מרכזי, הנבלע בתוך הכתבה כולה, הרי שהנתבעים בחרו להדגשו בהכללתו בכותרת הכתבה כפרט מרכזי המלמד אודות חשיבות הכתבה ונושאה..."(סעיף 13). וכן "... אין עונש מאסר בפועל דומה לעונש מאסר על תנאי ולצדו עבודות שירות. העונש אותו גוזר בית המשפט מבטא את האיזון שמצא בין השיקולים לחומרא ולקולא..."(סעיף 14).