ת"א 57175-04-13 ברוך ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

בפני בקשת הנתבעים ( להלן: "המבקשים" ) להוציא מתיק בית המשפט חוות דעת רפואיות מטעם התובעים ( להלן: "המשיבים" ). לטענתם, מדובר בחוות דעת רפואיות שהוגשו כשנה ו-8 חודשים ממועד הגשת התביעה ומבלי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה מלווה בתצהיר המסביר מדוע לא צורפו חוות הדעת לכתב התביעה.

לטענת המבקשת, המנוח התאבד ביום 3.8.10 והתביעה הוגשה באפריל 2013, כשנתיים וחצי לאחר ההתאבדות. לטענתה, מצבם הנפשי של המשיבים כבר גובש לאור הזמן שחלף מיום ההתאבדות ולכן אין סיבה לאי הגשת חוות הדעת בעת הגשת כתב התביעה.

המבקשת דוחה את טענת המשיבים לפיה האיחור בהגשת חוות הדעת נבע מכך שהיו תלויים בחומר מעת נתבעת 1 לצורך הגשת חוות הדעת, לטענת המבקשת טענה זו משוללת יסוד, היות ומצבם הנפשי היה ידוע להם , בלי כל קשר למסמכי המבקשת.

לטענת המשיבים, הם הגישו בקשה לארכה להגשת חוות דעת רפואיות ביום 6.10.14. ועל אף שביהמ"ש הורה למבקשת להגיב לבקשה, היא לא עשתה כן, והנה מנועה מלבקש כעת את הוצאת חוות הדעת.

למבקשת ניתנה ארכה עד ליום 20.7.15 להגשת תשובתה לתגובה, אולם תשובה לא הוגשה.

 דיון:

בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 רשאי בעל דין להוכיח טענותיו באמצעות חוו"ד:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בע"א 240/66 רשות הפיתוח החולה חברה בע"מ נ' רפאל אזולאי נקבע:

"תכליתה של תקנה זו, הדורשת מתובע הרוצה להביא עדות רפואית לצרף לכתב-התביעה חוות-דעת או תעודה של רופא, היא למנוע את הפתעתו של הנתבע בענין זה ולתת לו שהות מספקת להכין את הגנתו מהבחינה הרפואי ולנקוט באחת הדרכים הפתוחות לפניו לפי תקנה 171. ברם, איחור בהגשת חוות-הדעת או התעודה של הרופא שמתכוונים להעידו במשפט עדיין אינו פוסל את ההליך עצמו ומונע את שמיעת העדות, אלא אם בית-המשפט ימצא לנכון להורות על כך (תקנה 491). אבל בדרך כלל לא יעשה כן בית-המשפט. להיפך, הוא יצווה לתקן כל פגם או טעות שנעשו, במידה שהדבר ניתן לתיקון בלי לפגוע באינטרס חיוני של הצד השני, שכן חובה מוטלת על בית-המשפט לפי תקנה 487 לעשות כן כדי להגיע לבירור ענייני של השאלות המהותיות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין. בדרך כלל, הייתי אומר, שעל בית-המשפט להימנע עד כמה שאפשר מ"להעניש" בעל-דין על טעות שעשה בסדרי הדין בכל דרך אחרת מאשר פסיקת הוצאות מתאימות לטובת הצד השני על טרחה נוספת או אי-נוחות שנגרמו לו. כמעט ואין לך דבר מסוג זה שאי-אפשר לכפר עליו על-ידי חיוב בהוצאות.

המשיבים לא הגישו את חוות הדעת הרפואיות עם כתב הטענות שהוגש על ידם כנדרש בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 . המשיבים הגישו את חוות הדעת באיחור ניכר ולאחר שהמבקשת לא הגיבה לבקשת המשיבים לקבלת היתר להגשת חוות הדעת באיחור .

בשים לב לאמור בתקנה ובפסיקה המפורטים לעיל וכן בשים לב לכך שהמבקשת לא התנגדה לבקשת המשיבים להגשת חוות דעת רפואיות באיחור , ואף לא מסרה תשובתה לתגובת המשיבים גם לאחר שניתנה לה ארכה, יותר למשיבים להגיש את חוות הדעת.