זו החלטה בבקשה לקביעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד, שהוגשה על ידי המבקשים. בבקשה נטען, כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 6.6.13, נקבע כי על המבקשים לפנות את המבנה, כולל התוספות שבו, וכי במעמד הפינוי יקבלו המבקשים סך של 327,000 דולר צמוד למדד מיום 22.11.15 (עוד 23,000 דולר ישולמו לידי מושיק לוי, לאה ואמנון קופלה בפינוי התוספות). מבוקש איפוא, לפסוק הוצאות המבקשים בגין כל ההליכים שנדרשו להם בתובענה זו, עד למועד הפינוי, ובכלל זה בהליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בערעורים שהוגשו.
לטענתם, בהחלטת בית המשפט מיום 30.11.11 נקבע כי המבקשים זכאים לתשלום בסך 350,000 דולר, בגין זכותם לדיור חלוף, הא ותו לא. סכום זה לא כלל בחובו, ולא ניתן כל פירוט שסכום זה כולל גם את הוצאות המשפט, ואף לא את הסך של 23,000 דולר, כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 6.6.13. משכך, ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.5.05 ומיום 9.4.14, כמו גם לפסקי דין רבים בעניין פינוי דיירים מוגנים, מבוקש לפסוק שכר טרחה והוצאות משפט שישולמו למבקשים.
בבקשה המקורית מבוקש לפסוק למבקשים הוצאות בסך 844,314 ₪, כסכומים ריאליים שנדרשו המבקשים לשלם בפועל בגין ההליכים המשפטיים, לצורך קבלת החלטת בית המשפט בקביעת סכום הפיצויים שישולמו למבקשים, כפיצוי בגין דיור חלוף.
בעקבות חילופי ייצוג, הוגשה בקשה מתוקנת על ידי ב"כ הנוכחי של המבקשים, עו"ד אריאל אזולאי, בה מבוקש להותיר בקופת כינוס הנכסים סך של 1,220,000 ₪, וזאת עד לאחר קבלת החלטת בית המשפט בעניין שכר הטרחה.
הבקשה הועברה לתגובת כונסי הנכסים, וכן לכל בעלי הדין בהליך זה. כמו כן, אפשר בית המשפט לכל בעלי הדין להעלות טענותיהם בעל פה בעניין קביעת הוצאות המשפט, בדיון שהתקיים ביום 16.9.14.
בדיון זה חזר ב"כ המבקשים באריכות על כל הטענות שהועלו בבקשה, ופירט את כל ההליכים שהתקיימו בבית משפט זה, וכן בבית המשפט המחוזי, שנמשכו על פני 13 שנה. בסיכום דבריו ביקש עו"ד אזולאי לפסוק למבקשים הוצאות משפט בסכום שלא יפחת מ – 1,200,000 ₪, גם אם על פניו הסכום נראה גבוה.
עו"ד אדמית כהן-עמית, המייצגת את אבני דרך, הן בתגובתה והן בטענות שהושמעו בפניי, ביקשה לדחות את הבקשה. לטענתה, אין כל בסיס שבדין לחייב בהוצאות כלשהן. מדובר בניסיון לא הוגן, תוך עשיית עושר שלא במשפט, ושימוש לרעה בהליכי משפט, תוך ניסיון לערער על החלטה חלוטה של בית משפט זה מיוני 2011, אשר קבע סכום פיצוי סופי וגלובלי לקופלה שכולל הוצאות. מדובר בפסק דין חלוט שלגביו לא הוגש ערעור. לטענתה, בבקשה זו מנסים להגניב חיוב שאין לו כל בסיס. עוד נטען, כי יש ערבוב משפטי לא נכון בין הוצאות של הליך עיקרי, לבין הוצאות הליך ביניים. מי שזכתה בהליך היא חב' אבני דרך, אשר הגישה את התביעה לפירוק השיתוף, וקופלה היו הנתבעים בהליך והם לא זכאים להוצאות. עו"ד מור יוסף, הצטרף לדברי עו"ד אדמית כהן, וביקש אף הוא לדחות את הבקשה לפסיקת הוצאות.
בין לבין, הגיעו המבקשים ומשיבים 6-7 להסכם פשרה בעניין פסיקת ההוצאות, ומחיקתם כמשיבים מהבקשה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
יצוין, כי בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים לידי הסכם, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט סגן הנשיא אהרון פרקש מיום 9.4.14. בסעיף 3 להסכם שנקבע כי אין בסילוק הטענות המפורטות בהסכם כדי לגרוע מהבקשה התלויה ועומדת של המבקשים לפסיקת הוצאות משפט לטובתם בתיק ת"א 5712-01, התיק שבפניי. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.5.05 כי בתום ההליך יובאו על ידי בית המשפט קמא בחשבון גם ההוצאות הכרוכות בהליך הערעור שהוגש בע"א 6080/05.
עיינתי בבקשה ובתגובות לה, ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעניין זה. על פניו, ניתן לקבוע כי הבקשה שהוגשה על ידי המבקשים והסכומים שצוינו בה וכן בטיעונים בעל פה הינה מוגזמת ומופרזת. משלא התייחסתי לשאלת ההוצאות הרי שעקרונית, צודקת עו"ד אדמית כהן, כי בעת פסיקת הפיצוי בסך 350,000 דולר, הסכום אמור להיות כולל גם הוצאות משפט. יחד עם זאת, ולאחר ששקלתי את טיעוני המבקשים לעומקם של דברים, נראה כי הם ראויים לכל היותר, לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על דרך של פסיקת הוצאות בתביעה כספית בהליך אזרחי כשסכום התביעה עומד על סך של 350,000 דולר, תוך לקיחה בחשבון את הליכי הערעור שהתקיימו בבית המשפט המחוזי.
|
