ת"א 57078-01-15

מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 15.4.15.

לאחר עיון בטענות הצדדים הנני מורה כדלקמן:

ביטול מחובת הצדק:

לאחר עיון בטיעוני הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לבטל את פס"ד "מחובת הצדק" .

ביום 15.4.15 הוגשה בקשה לביטול פס"ד.

פס"ד ניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת באותו היום, קרי 15.4.15, על בסיס אישור מסירה הנתמך בתצהיר שליח לכתובתה הרשומה של המבקשת ואשר נחתם בחותמת המבקשת בצירוף חתימה ביום 11.2.15.

המבקשת הגישה בקשה למתן ארכה וביום 29.3.15 ניתנה ארכה בת 15 יום מיום מתן ההחלטה להגשת כתב הגנה. מעיון בתיק בימ"ש עולה כי ההחלטה נשלחה בפקס לב"כ עוד באותו היום ואף החלטה כי ימי הפגרה יובאו במניין הימים נשלחה בפקס ביום 29.3.15.

לטענת ב"כ המבקשת ההחלטה בדבר ארכה התקבלה אצלו ביום 30.3.15 וההבהרה להחלטה התקבלה אצלו ביום 31.3.15, ולכן לטענת המבקשת כתב ההגנה שהוגש ביום 15.4.15 הוגש במועד, במסגרת הארכה שניתנה.

אף לשיטתו של ב"כ המבקשת ההחלטה נשלחה בפקס ב -30 לחודש ואילו כתב ההגנה הוגש ב 15.4.15 בחלוף המועד. הבקשה לביטול פס"ד לא נתמכה בתצהיר אלא במסמכים בלבד, ואף ממסמכי הבקשה נראה כי משלוח הפקס בוצע ביום 30.3.15 ולא 31.3.15.

לפיכך, משהוגש כתב ההגנה בחלוף המועד, פס"ד אינו פגום ואין לבטלו "מחובת הצדק".

ביטול משיקול דעת בית משפט-

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

"סיבת המחדל" – סבורני כי אין מדובר בזלזול בוטה בהליכי בית המשפט כי אם במחדל או צירוף נסיבות אומלל שניתן לרפאו באמצעות תשלום הוצאות. במסגרת פסיקת ההוצאות אתחשב במידת האיחור ובעובדה שהארכה שניתנה להגשת כתב הגנה בהחלטה בתיק כללה את ימי פגרת חג הפסח.

"סיכויי הצלחה" - זו השאלה החשובה יותר. טענות הגנה מקומן במסגרת הבקשה לביטול פס"ד ולא במסגרת כתב הגנה, יחד עם זאת מאחר וכתב ההגנה הוגש בסמיכות למתן פס"ד ולבקשה לביטול פס"ד אתיר להעלות טענות הגנה במסגרת כתב הגנה אליו הפנה ב"כ המבקשת בבקשה לביטול פס"ד. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פס"ד להוכיח ממש את הגנתו. בימ"ש מפעיל את סמכותו תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית. המבקשת מציינת בכתב ההגנה טענות הגנה לכאורה שמקומן להתברר בפני בימ"ש כדוגמה, כי היצירה בה נעשה שימוש אינה יצירתו של התובע אלא יצירתו של התובע טבועה בה, וכן המחלוקת האם לתובע זכויות יוצרים ,ואם כן ,האם השימוש בזכויות יוצרים חוסה תחת ההגנה בסעיף 22 לחוק זכויות יוצרים. נראה כי המבקש עמד בשלב זה בנטל המוטל עליו על פי הפסיקה ופירט טענות הגנה הראויות לבירור וליבון עובדתי וראייתי.