קצנשטיין נ' דסננקו ואח'

לפני תביעה חוזית- כספית ותביעה שכנגד.

התובע והנתבע שכנגד, יכונה להלן "התובע" לשם נוחיות הדיון ואילו הנתבעים והתובעים שכנגד, יכונו להלן "הנתבעים" לשם נוחיות הדיון.

1. התובע הוא בעליה של דירת מגורים ברח' תאשור 11 בשכונת ורדיה בחיפה (להלן: "הדירה"; "המושכר"). ביום 12/9/12 נחתם בין התובע לבין הנתבעים 1-2 (להלן: "השוכרים") הסכם שכירות בלתי מוגנת לשכירת המושכר לתקופה מיום 1/8/12 עד ליום 31/7/13 (להלן: "הסכם חודש 9/12"). ביום 15/7/13 נחתם בין התובע לבין השוכרים הסכם שכירות חדש לתקופה שמיום 1/8/13 עד ליום 31/7/15 (להלן: "הסכם חודש 5/13"). כחלק מבטוחות שניתנו לתובע במסגרת הסכם חודש 5/13, ערבו הנתבעים 3-4 (להלן: "הערבים") באופן אישי למילוי התחייבויות השוכרים עפ"י ההסכם.

2. בהסכם חודש 5/13, לטענת התובע, עפ"י הסכמה מפורשת בין הצדדים, תוקן סעיף האופציה בהסכם, באופן כזה שתקופת האופציה תיכנס לתוקפה באופן אוטומטי ותחול לשנים עשר חודשים נוספים, אלא אם השוכרים יבחרו להודיע לתובע בכתב, עד ליום 30/4/15, כי אין ברצונם לממש את תקופת האופציה. זאת, בשונה מהסכם חודש 9/12 אשר קבע מגנון שונה להפעלת האופציה.

3. לטענת התובע, ביום 15/5/15 הודיעה לו הנתבעת 2 כי ברצונם להמשיך לשכור את הנכס לתקופה נוספת, תחת הנחה בשכר הדירה. לטענתו, על אף שתקופת האופציה השתכללה עוד ביום 30/4/15, הוא הודיע לנתבעת 2 כי יהיה מוכן לשקול את ההנחה בדמי השכירות ככל ותקופת השכירות תוארך ל 24 חודשים. לטענתו, הנתבעת 2 ביקשה למסור החלטתה לאחר שובו של בעלה מחו"ל ובסמוך לסוף חודש 5/15 הודיעה לו כי אין בכוונתם לממש את האופציה מאחר וכבר רכשו דירה אחרת.

4. התובע טוען כי משהשתכללה תקופת האופציה עוד ביום 30/4/15, מאותו המועד לא היו השוכרים רשאים עוד לבטלה. עוד טוען התובע כי הסכם השכירות מחודש 5/13, קובע כי פינוי מוקדם של המושכר על ידי השוכרים בלא הסכמת התובע, יחייב את השוכרים בתשלום מלוא דמי השכירות עד תום תקופת השכירות הרלבנטית והשוכרים לא ניצלו את הזכות הקיימת להם לפי ההסכם ולא מצאו שוכר אחר אשר יכנס בנעליהם.

5. לטענת התובע, בסוף חודש 7/15 עזבו הנתבעים את המושכר ומיד לאחר מכן הוא החל במאמצים להשכירו שוב. התובע טוען כי הצליח לעשות כן רק כ 11 חודשים לאחר מכן, החל מחודש 5/16 ובדמי שכירות נמוכים מאלו ששילמו לו השוכרים.

6. התובע טוען כי משלא הודיעו השוכרים עד ליום 30/4/15 על כוונתם לסיים את השכירות, התגבשה תקופת האופציה ונכנסה לתוקפה באופן כזה שעזיבתם של השוכרים את המושכר ללא הסכמתו, מהווה הפרה של ההסכם. לפיכך, לטענת התובע על הנתבעים לשאת במלוא תשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות הרלבנטית ,דהיינו עד ליום 31/7/16, לרבות תשלומי ארנונה וועד בית שנאלץ התובע לשאת בהם. לצד חבות השוכרים – הנתבעים 1-2, חבים גם הערבים – הנתבעים 3-4, בכל הסכומים הנתבעים, זאת מתוקף כתב הערבות האישית עליו שחתמו.

7. לטענת התובע, הנתבעים חייבים לו את הסכומים הבאים: סך של 85,250 ₪ עבור 11 חודשים בהם עמד המושכר ריק, לפי דמי שכירות חודשיים בסך של 7,750 ₪. סך של 750 ₪ המהווה את הפרש דמי השכירות לחודש 7/16 המועד בו אוכלס המושכר על ידי השוכרים החדשים. סך של 14,869 ₪ בגין תשלומי הארנונה וכן סך של 3,300 ₪ בגין תשלום ועד הבית עבור התקופה של 11 חודשים בהם עמד הנכס ריק. סה"כ 104,169 ₪. מכאן תביעת התובע אשר לפני.

8. לטענת הנתבעים, מדובר בתביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, בניסיון של התובע לגזול מהם כספים לא כדין. לטענתם, ביום 22/7/12, טרם עלייתם של הנתבעים 1-2 ארצה מאוקראינה, הורי הנתבעת 2 הם הנתבעים 3-4, התקשרו עם התובע בחוזה לשכירת המושכר בעבור הנתבעים 1-2. ביום 12/9/12, זמן קצר לאחר עלייתם של הנתבעים 1-2 ארצה וכניסתם למושכר, לבקשת הנתבעים 3-4, הוסב החוזה על שמם של הנתבעים 1-2 באותם התנאים.