ת"א 57011-11-14 ביסמוט נ' זוארץ

הצדדים הינם שכנים שלכל אחד מהם בית בעיר אילת, התובעת עותרת לקבלת צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע לבנות עמוד שבכוונתו לבנות במסגרת בניית ביתו, כפי שמופיע בשרטוט שהוגש על ידה במסגרת כתבי טענותיה וכפי שניתן לראות בתמונות ת/1 ו – ת/2, כאשר בת/2 מצולם חלק מביתו של הנתבע אשר נמצא בהליך בנייה, והשטח הממורקר בצבע צהוב ומסומן בקווים אלכסוניים הוא השטח בו אמור להיות מוקם העמוד, ובת/1 תחום השטח בו אמור להיות מוקם העמוד בקווים אלכסוניים ובקו מקווקו.

התובעת נסמכת בתביעתה על מסמך מיום 02.09.13 שכותרתו "התחייבות לאי בניית עמוד" שצורף כנספח לכתב תביעתה, ולטענתה ממסמך זה החתום על ידי הצדדים עולה כי הנתבע התחייב שלא לבנות את העמוד המדובר (להלן: "המסמך").

הצדדים אינם חלוקים על כך שבעת שנחתם המסמך הנתבע עסק בבניית ביתו ובניית העמוד היוותה חריגה מהיתר הבנייה שניתן לו, אולם לאחר מכן, לאחר החתימה על המסמך, שונתה התב"ע לבקשת הנתבע, שונה היתר הבנייה וכיום אין מחלוקת שפעולתו של הנתבע נעשית כדין ועל פי היתר הבנייה שהוצא לו כחוק (פרו' עמ' 10 שו' 19).

טענתה של התובעת הינה כי המסמך החתום מהווה התחייבות חוזית של הנתבע להימנע מלבנות את העמוד ואין שום קשר לכך שהבנייה נעשית על פי היתר בנייה או בניגוד להיתר. לגרסתה, התחייבותו של הנתבע היא כלפיה ואינה קשורה כאמור להיות הבנייה מותרת על פי חוק.

הנתבע טוען כי יש לפרש את המסמך החתום באופן שונה מזה של התובעת: לדבריו הוא התחייב שלא לבנות את העמוד ולשמור על קו בניין כנדרש בחוק. נוסחו של אותו חלק רלוונטי במסמך הינו כדלקמן:

"רחמים בעל מגרש 214 מתחייב בזאת לא לבנות את העמוד, המשך הקיר המערבי שבולט מקווי בניין אחורי ולשמור על טווח בניין של 4 מטר כנדרש בחוק. בעל המגרש מתחייב להוציא את היסודות ועמודי הברזל שהוצקו. הוגשה תלונה על אי שמירת קו בניין אחורי והוצא על ידי הפיקוח ועיריית אילת הפסקת עבודה לאלתר. במידה שהסכם זה יופר והעמוד ייבנה, אני רואה בזאת היתר להגשת תלונה בפיקוח וברשוי ובהגשת תביעה משפטית על פגיעה בנוף".

מנוסחו של המסמך קשה להבין למה בדיוק התכוונו הצדדים. התובעת טוענת כאמור שהכוונה הייתה כי הנתבע לעולם לא יבנה את העמוד, אולם עם זאת היא העידה בבית המשפט כי המילים "כנדרש בחוק" אשר מופיעות במסמך כוונתן בנייה על פי היתר בנייה כדין, (עמ' 13 שו' 31) והנתבע טוען שהוא התכוון לכך שהוא מתחייב לא לבנות את העמוד כל עוד לא יקבל לשם כך היתר בנייה (עמ' 16 שו' 31) והוא הרס את העמוד למחרת החתימה על המסמך (עמ' 10 שו' 1).

מהסנקציה הקבועה במסמך ניתן ללמוד כי אם הנתבע יבנה את העמוד בכל זאת, רשאית התובעת להגיש נגדו תלונה בפיקוח. דע – עקא שאם הנתבע יקבל היתר לבניית העמוד אין עוד כל משמעות לסנקציה זו, מה שתומך בפרשנותו של הנתבע את המסמך.

כאמור לעיל, אין מחלוקת שכיום הנתבע בונה את ביתו, לרבות העמוד, על פי חוק ובהתאם להיתר בנייה. אין גם מחלוקת כי מי שכתב את המסמך היא התובעת (עמ' 12 שו' 18).

הסעד לו עותרת התובעת הינו סעד קשה אשר יש בו כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות של הנתבע, ולפיכך בבואו של אדם לתבוע סעד שכזה עליו להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי יש לכך הצדקה של ממש. התובעת ,שעליה נטל הראייה מסתמכת על מסמך אשר פרשנותו אינה ברורה די הצורך ושעה שהיא זו שניסחה את המסמך חל בעניין "הכלל נגד המנסח", כלומר שאי הבהירות תפורש נגד התובעת.