ת"א 56994-12-14 טובול נ' סלניק ואח'

על מחיקה מחמת חוסר מעש, על הוראות ייחודיות באשר להתיישנות ועל אמנות תובלה- בכך עוסקת החלטה זו.

התביעה

1.ביום 17.07.14 נמחקה מחמת חוסר מעש תביעה ( 2422-09-12 ), בה נתבע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות האיחור בהעלאת עצמות סבו של התובע, לארץ. בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק, נדחתה בהחלטה מנומקת ביום 18.12.14.

אחר הדברים האלה, בחלוף 10 ימים מיום ההחלטה, הוגשה התביעה דנן ביום 28.12.14.

2.התובע, תושב ארצות הברית, איתר את עצמות סבו המנוח בבית הקברות שבעיר רשידייה שבמרוקו. התובע השיג את כל האישורים הנדרשים להעלאת עצמות סבו, ארצה. מועד הלוויה והבאת העצמות לקבורה בישראל נקבע ליום 10.06.11 בשעה 10:00. בעקבות איחור בהבאת ארון הקבורה ארצה, נדחה מועד הלוויה ליום 13.06.11. התובע העריך את נזקיו בסך של 207,000 ₪ ומכאן התביעה.

3.לאחר הגשת כתבי ההגנה בתיק, הגישו הנתבעים 1 ( מנהל חברה המשווקת נפח מטען בטיסות של חברות תעופה) ו- 3 ( חברת התעופה) בקשה לדחיית התביעה על הסף בגין התיישנות. לטענת הנתבעים, במקרה דנן תקופת ההתיישנות נקבעת על פי אמנת מונטריאול והתביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

על דחית תביעה על הסף

4.הלכה פסוקה היא שלא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לדחיית תביעה על הסף, שכן בכך יימנע מתובע לקבל את יומו בבית המשפט ולממש את זכות הגישה לערכאות, שהיא מזכויות היסוד העומדות בבסיסה של מערכת המשפט (רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה ואח' (29.12.14)).

על בית המשפט לאזן ולשקלל את שעמד לנגד המחוקק. בענייננו ,השיקולים שעמדו בעת אימוץ האמנות לעניין איחוד הכללים בנוגע לתעבורה אווירית אל מול זכות היסוד של הגישה לערכאות ומתן האפשרות לכל אדם לקבל את יומו בבית המשפט.

כך גם ביתר שאת, שעה שקיימות טענות שקבלתן תוביל למסקנה כי האמנה כלל לא חלה בעניין, ומאליה אין תחולה לטענת ההתיישנות. בנסיבות שכאלה יש להיזהר מקבלת טענה, הדוחה על הסף, את התביעה ומונעת מהתובע, להשמיע את טענותיו ולקבל את יומו בבית המשפט (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (04.06.07)).

הדין החל לעניין תקופת ההתיישנות