הררי ואח' נ' בנימין ואח'

לפניי תביעה שהוגשה בהתאם לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א 1961, במסגרתה נתבקש בית המשפט לקבוע כי התובע זכאי לתשלום שכר טרחת עורכי דין אותו יוכל לגבות מכספים המוחזקים אצלו בנאמנות ועוכבו על ידו.

התובע 1 הינו עורך דין אשר פעילות משרדו מאוגדת במסגרת התובעת 2 שהינה חברת עורכי דין (להלן לשם הנוחות יכונו שניהם "התובע").

הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") הינה אחת מתוך 111 דיירים המתגוררים בסמוך לציר התנועה איילון דרום אשר יוצגו כולם על ידי התובע במסגרת הליכים שונים, כפי שיפורט להלן. במסגרת ההתקשרות עם התובע, חתמה הנתבעת ביום 6.5.2002 על הסכם המזכה את התובע בתשלום שכר טרחה. הנתבעת המחתה לבתה הנתבעת 2 את זכותה לקבלת כספי פיצויים, שהתקבלו בעקבות ייצוג התובע, ולפיכך הוגשה התביעה גם נגדה.

באפריל 2002 החלה חברת נתיבי איילון לבצע עבודות לבניית ציר איילון דרום. הנתבעת יחד עם 110 דיירים נוספים, המתגוררים בסמוך לציר התנועה, שכרו את שירותיו של התובע לתקיפת התוכנית ולחילופין לקבלת פיצוי מתאים. קבוצת דיירים זו על פי כתב התביעה כונתה "קבוצת לינוי" על שם גב' לינוי אילוז אשר ריכזה את פעילותה מול התובע.

בהתאם להסכם שכר הטרחה, אשר תוכנו יובא בהרחבה בהמשך, זכאי היה התובע, בין היתר, לתשלום שכר בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מכל סכום פיצוי שיגיע לנתבעת.

במהלך השנים 2002 -2014, ייצג התובע את חברי הקבוצה לרבות הנתבעת בהליכים שונים. כך הוגשה על ידו עתירה מנהלית נגד התכנית, ערעור לבית המשפט העליון שנדחה, הליכים בפני הוועדה המקומית לתכנון, הליכי ערר שונים שנוהלו במסגרת הוועדה המחוזית ואף הליכי ערעור שנוהלו בעקבת כך בבית המשפט לעניינים מנהליים ובבית המשפט העליון.