ת"א 56879-12-16 כילאני נ' ברור

בפני בקשת התובע למתן סעד זמני מסוג צו עשה, אשר יורה למשיב להחזיר לידיו סוסה שלטענתו הוא בעליה. לטענת המבקש בבקשה, הסוסה נמסרה למשיב, בעל חוות סוסים, לצורך הרבעתה בחווה. לאחר שהסתבר כי ההרבעה לא אפשרית, ביקש המבקש לקבל את הסוסה חזרה לידיו אולם המשיב סרב. על רקע זה הוגשה הבקשה שהינה, כאמור, למתן סעד זמני עשה שנתבקש במעמד צד אחד.

בהחלטה מיום 27.12.17 קבעתי כי אין מקום למתן צו עשה במעמד צד אחד. עם זאת ראיתי ליתן צו ארעי האוסר על המשיב להעביר את הסוסה נושא הבקשה לידי צד ג' כלשהו, עד להכרעה בבקשה אותה קבעתי לדיון במעמד הצדדים.

המשיב, אשר באותה עת לא היה מיוצג, הגיש ביום 29.12.16 תגובה לבקשה (ללא תצהיר), בה טען בית היתר כי אין לו כל קשר עם המבקש וכי הסוסה נמסרה לידיו מטעם מי שהציג עצמו כבעליה, אדם בשם איציק מלכה שהוא לקוח של החווה. עוד ציין בתגובתו, כי הסוסה נמסרה לחזקתו של אותו מר מלכה ביום 27.12.16 בשעה 18:10, בעוד ההחלטה מיום 27.12.16 אשר מורה על איסור העברה של הסוסה, נמסרה לידיו רק ביום 28.12.16.

לדיון שנקבע בבקשה ליום 5.1.17 לא התייצב המשיב. יצויין כי בקשה שהגיש עובר לכך לדחיית הדיון נדחתה. בהיעדר התייצבות ניתן צו כמבוקש במעמד צד אחד, בהמשך הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה (אליה צורף תצהיר המתייחס אף לבקשה לצו זמני לגופה), וזו התקבלה בהחלטתי מיום 25.1.17.

בדיון שהתקיים ביום 13.2.17 עמד המבקש על בקשתו למתן צו כמבוקש. לטענתו, המשיב הפר ביודעין את צו בית המשפט מיום 27.12.16, שכן ההחלטה הומצאה לעובדי המשיב בחווה עוד ביום בו ניתנה. עוד טען כי מר מלכה הנ"ל מצוי בחו"ל והמשיב לא הציג כל מסמך התומך בטענה כי הסוסה נמסרה לו ממר מלכה הנ"ל מלכתחילה או הוחזרה לו. לטענתו, המשיב פעל בקנוניה עם מר מלכה הנ"ל להברחת הסוסה, אין לתת כל אמון בגרסתו ועל בית המשפט לקבוע כי הסוסה עדיין מצויה ברשותו או בשליטתו וליתן צו זמני כמבוקש.

המשיב חזר על טענתו כי הסוסה איננה ברשותו זה מכבר וכי היא הוחזרה לגורם ממנו התקבלה (מר מלכה הנ"ל). בנסיבות אלה טען, כי אין כל עילה או טעם למתן הצו המבוקש נגדו. עוד טען הוא כי המבקש איננו לקוח של החווה ואין ביניהם כל התקשרות עסקית. אשר להחלטת בית המשפט מיום 27.12.16, המשיב העיד כי בחווה הושארה מעטפה סגורה הנושאת את שם משרד ב"כ של המבקש, כי הוא נעדר מהחווה ביום בו הגיעו נציגי המבקש לחווה למסור את המעטפה וכי הוא פתח אותה רק לאחר שהסוסה הוחזרה למר מלכה הנ"ל ואז ראה את החלטת בית המשפט.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים אני רואה לדחות את הבקשה.

כאמור לעיל, ענייננו בבקשה לסעד זמני מסוג צו עשה. סעד זמני מעין זה איננו ניתן כדבר בשגרה אלא מחייב קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. בענייננו, לא הונחה בפני תשתית המצדיקה מתן סעד אופרטיבי המהסוג המבוקש. כפי שצויין, המשיב הצהיר והעיד כי הסוסה איננה מצויה עוד ברשותו. כן עולה מעדותו כי מלכתחילה הסוסה נמסרה לידיו לצורך מסוים (הרבעה בחווה) וכי אין לו כל טענת בעלות לגבי הסוסה. על פניו ולשלב הנוכחי, אין בפני אינדיקציה ממשית לכך שמדובר בסכסוך קנייני בין שני הצדדים הספציפיים שבפני. אפשר שקיים בהקשר זה סכסוך מול צד ג', מר מלכה הנ"ל, אולם ברי כי הדבר חורג מגדרו של ההליך הנוכחי בו מר מלכה איננו צד. מכל מקום, נוכח הצהרת המשיב כי הסוסה איננה עוד בידו, הצהרה שלשלב הזה של הדיון לא הופרכה כאשר לא הובאו בפני כל ראיות המצביעות על כך כי נכון להיום הסוסה מצויה בידיו או בשליטתו של המשיב, אין תשתית למתן הצו כפי שהתבקש.

אציין כי התנהלות המשיב בהליך אכן מעוררת סימני שאלה. כך ביחס לאי-התייצבותו לדיון הראשון, נושא לו התייחסתי בהחלטתי מיום 25.1.17. גם גרסתו בדבר מועד קבלת ההחלטה מיום 27.12.16 איננה נקייה מקשיים. כך, בעוד שבתגובה הראשונית שהגיש לבהמ"ש ציין ברחל ביתך הקטנה את המועד בו הוצאה הסוסה מהחווה (27.12.16 בשעה 18:10) ואת המועד בו נמסרה לידו ההחלטה מיום 27.12.16 (ביום 28.12.16), בחקירתו לא ידע לומר מהו המועד בו הוצאה הסוסה מהחווה וכן טען כי את החלטת בית המשפט ראה רק כשלושה ימים לאחר הוצאת הסוסה, נתונים שונים מאלה הנלמדים מהתגובה הכתובה הראשונה שהגיש. אולם אין די באלה כי לבסס לשלב הנוכחי ממצא מספק הרלוונטי להחלטה בענייננו, קרי, כי הסוסה עודנה מצויה ברשותו או בשליטתו של המשיב. אף במבט צופה פני עתיד מבחינת אפשרות האכיפה של צו מעין זה, אין מקום ליתן את הצו שעה שאין תשתית המלמדת כי המשיב בעל יכולת לקיימו. לא למותר לציין, כי ככל שמבקש טוען כי המשיב בפעולותיו בכל הקשור להחלטה מיום 27.12.16 גרם לו נזק של אובדן הסוסה, בידו לנקוט בעניין זה בתביעה לסעד כספי מתאים ולהעלות במסגרתה את טענותיו. אולם לעניינה של הבקשה הנוכחית שהיא לצו עשה, אין בפני די תשתית המצדיקה מתן סעד זמני חריג מעין זה.