ת"א 56846-11-16

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית לאור טיבו של הסכסוך, בעניין הסגת גבול לרכוש המשותף, מה שמצוי בסמכותו המפקח על בתים משותפים בהתאם להוראות חוק המקרקעין.

בנוסף התבקש סילוק התביעה של המשיב 1 על הסף הואיל והם אינם בעלים בדירה בבית המשותף נשוא התביעה. עוד נטען כי לאור העילות והסעדים בתביעה שכנגד שהגישה המבקשת, המתאימים להתברר דווקא בפני המפקח, יש להורות על סילוק התביעה כאמור.

המשיבים, טענו מנגד כי קיימת סמכות לבית משפט זה לדון בתביעתם , גם אם קיימת סמכות מקבילה לכב' המפקח.

בעניין מעמדו של המשיב 1 בבית המשותף נטען כי הוא בעלים באחת מהדירות מכוח הסכם מכר אף שטרם הושלם רישום זכויותיו בלשכת המקרקעין, מה שמצוי בטיפול.

דיון ומסקנות:

סעיף 72. ב. לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן-"החוק") קובע:

" סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף, רשאי התובע להביאו, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח".

בהתאם לכך ובשים לב לעילת התביעה שעניינה הסגת גבול ברכוש המשותף , הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה לדון בתביעה שעה, שהמשיבים בחרו להגיש את תביעתם לבית המשפט ולא למפקח, על פי זכותם לעשות כן כאמור בסיפא של סעיף 72.ב. לחוק.

אוסיף כי אין בעילות התביעה שכנגד כדי להביא להעברת התביעה העיקרית לבירור בפני המפקח שעה שהמבקשת עצמה, ביכרה להגיש את תביעתה לבית משפט זה.

בחנתי את טענות המבקשת בנוגע למעמדו של המשיב 1 בבניין ולא מצאתי כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף, בהיותו סעד דרסטי שלא בנקל יורה עליו בית המשפט.

במה דברים אמורים. מכתבי הטענות שהגיש המשיב 1 עולה כי הוא רכש לכאורה דירה בבניין מבלי שנטען, גם לא ע"י המבקשת כי המוכר, קרי: הבעלים הרשום שאף רשם הערת אזהרה לטובת המשיב 1, טען כנגד זכויות המשיב 1 מכוח הסכם המכר, מה שהיה עשוי להשליך על הצורך בצירופו כצד להליך.