ת"א 56815-01-14 A.T.S investments Inc ואח' נ' Segal Group(Dresden) GMBHac KG ואח'

בהחלטתי מיום 28.9.2014 צוין כי:

לטעמי הנושא העיקרי שיש להתמקד בו בדיון קדם-המשפט הוא שאלת התביעה האישית נגד הנתבעים 5-3. זאת, הואיל ולכאורה - ובמלוא הזהירות הנדרשת בשלב זה - כתב-התביעה אינו מגלה עילת תביעה אישית נגד הנתבעים 5-3 ועל פניו נראה כי יש למחוק נתבעים אלה מכתב-התביעה.

בעקבות החלטה זו, הצדדים הגיבו לעניין זה בכתב והנושא נדון בפניי בדיון קדם-המשפט הראשון בתובענה, שהתקיים ביום 11.2.2015.

כידוע, תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מסדירות את סמכותו של בית-המשפט לסלק תובענה על הסף. בבסיס ההלכות שנתגבשו בעניין זה עומדת התפיסה, לפיה אין למנוע מתובע יומו בבית-המשפט, אלא אם כן סבור בית-המשפט כי ניתן לקבוע על פניו ממצאים עובדתיים ומשפטיים כאחד, שיש בהם כדי להכריע באופן שאינו משתמע לשני פנים, שאף אם היה נשמע הדיון לגופו, התוצאה הייתה דחיית התובענה. ראו, למשל, א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, התשס"ט), עמ' 167.

אשר למקרה הספציפי של מחיקת תביעה על הסף במקום בו כתב-התביעה אינו מראה עילת תביעה (תקנה 100(1) לתקנות), הרי שהמבחן ביחס לשאלה, אם כתב-התביעה אכן מגלה עילה אם לאו, הוא: "אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 384).

במלים אחרות, על בית-המשפט הדן בטענה ספציפית זו להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את העובדות המפורטות בכתב-התביעה ולבחון את השאלה אם עובדות אלה – תחת ההנחה כי הוכחו – אכן מקימות לתובע עילה. ראו, למשל, ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים העברית השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ ואח', פ"ד לח(4) 1, 8 (1984). כל זאת, תחת מבחני העל של זכות התובע ליומו בבית-המשפט, מחד, והאינטרסים של הצד שכנגד ושל כלל המתדיינים במניעת ניהול תביעות סרק, מאידך.

לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ובטענות הצדדים בכתב בעניין זה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בנושא במהלך דיון קדם-המשפט, אני סבורה כי במקרה זה אין מקום למחוק על הסף את התביעה נגד הנתבעים 5-3 (למעשה, כוחה של טענה זו יפה גם לגבי הנתבעת 2, שאף היא לא נטלה בעצמה את ההלוואות מן התובעות).