ת"א 56750-02-17 פרוצ'י בע"מ נ' ניסים

לפני בקשה המוכתרת כדחופה למתן צו מניעה זמני המוגשת אף במעמד צד אחד.

בגדרי הבקשה עותרת המבקשת (חברה בע"מ) לצו אשר יאסור על המשיב (אחד מבעלי המניות בה) לחתום על מסמכים או להתקשר בהסכמים כסוכן או כנציג מול חברות זרות (הנקובות בסעיף א לבקשה - להלן: "החברות הזרות") והאוסר על המשיב לייצג או לשווק את מוצרי החברות הזרות בארץ או לקבל כספים בגין עסקאות הקשורות בחלק מהחברות הזרות (והכל כמפורט בבקשה).

הבקשה הוגשה בצוותא חדא עם בקשה להטלת עיקולים ועם הליך עיקרי במסגרתו עתרה המבקשת לצו למתן חשבונות וכן לחייב את הנתבע בסך של 1.2 מיליון שקלים (והכל כמפורט בתביעה).

יוער כי התביעה הוגשה לכתחילה לבית המשפט המחוזי, שם ניתנה החלטה הדוחה בקשת התובעת להטלת עיקולים זמניים. התביעה הועברה לבית משפט זה בהחלטה מיום 28.2.17.

לאחר שנתתי דעתי לטעמי הבקשה אני סבורה כי דין הבקש להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהטעמים הבאים על משקלם המצטבר –

1. סעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מגדיר סעד זמני ככזה שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך. בענייננו אין בסעד הזמני כדי לשרת את ההליך העיקרי כפי שהוגש; בגדרי הבקשה לסעד זמני עתרה המבקשת לסעדים הקשורים במניעת התקשרות המשיב עם צדדים שלישיים (כמפורט לעיל) בעוד שבגדרי ההליך העיקרי לא עתרה המבקשת לסעדים קבועים בהקשר זה אלא לסעדים כספיים ולצו למתן חשבונות. כיצד יש בסעדים הזמניים המבוקשים כדי לשרת תביעה כספית ותביעה למתן חשבונות – אתמה – בעניין זה לא בא כל הסבר. אין בידי לתת סעד זמני שלא בא לשרת את ההליך העיקרי וזהו למעשה הטעם העיקרי לדחיית הבקשה.

2. אשר לסיכויי התובענה – לכך התייחס בית המשפט המחוזי מפי כב' הרשם מאור בהחלטתו מיום 27.2.2017 הדוחה בקשה להטלת עיקולים בציינו כי "סיכויי התביעה כשלעצמם כבר מקשים על מתן הצו" ובהמשך – "הצו המבוקש צריך להינתן על יסוד התשתית הראייתית לכאורה הקיימת בעת הגשת הבקשה וזו כאמור נחזית בשלב הנוכחי – דלה". אין לי אלא להצטרף לאמור בכל הכבוד.

אוסיף כי, ככל שניתן להבין מהבקשה הטענה היא כי פעילות המשיב מול החברות הזרות מבוצעת תוך הפרה של הסכמי בלעדיות בין המבקשת לבין החברות הזרות. אלא שלכאורה למבקשת אין אינדיקציה להסכמים שכן לשיטתה אלו נכרתו בעל פה (ראו סעיפים 16-17 לבקשה). המשיב מאידך כך עולה ממכתב באי כוחו מיום 8.2.17 (נספח 15(ה) לבקשה) מחזיק בעמדה כי למבקשת אין הסכמי בלעדיות ביחס לחלק מהחברות הזרות.

ביחס לחב' גאלוס בפרט אציין כי – ככל שהמבקשת מבקשת להסיק מההתכתבות נספח 8 לבקשה כי יש לה הסכם בלעדיות מול גאלוס – אומר בזהירות כי גם אם אמירתה של גאלוס אינה רק צופה פני עתיד, אזי מדובר לכל היותר באינדיקציה להסכם בלעדיות מול חברה אחת (מבין החברות הזרות). בהקשר זה יצוין כי נספח 13 לבקשה לא צורף במלואו ומעלה תהיות שכן שם נציגת המבקשת מבקשת מנציגת גאלוס לשלוח את החוזה שנחתם ביום 1.6.15, אלא שלא ברור מה מקור הידיעה על אותו הסכם; כמו כן לא ברור מנין מסיקה המבקשת כי ההסכם המדובר הינו הסכם בלעדיות.

ענין זה מקרין כמובן גם הוא על סיכויי התובענה של המבקשת – נדבך מרכזי אותו יש לבסס בהגשת בקשה כגון דא.

3.במישור מאזן הנוחות אציין כי ממילא נדמה שנזקי המבקשת הפוטנציאליים הינם נזקים כספיים – ומשכך הדירים במהותם, וככל שכך הדבר בית המשפט ייטה שלא להיעתר למבוקש.