ש"א נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 3.5.1952, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 14.1.2015, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' חנן טאובר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע התלונן על כאבי צוואר וגב. ממצאי הדמייה הראו שינויים ניווניים קשים. בבדיקה ניכרה הגבלה משמעותית בתנועות עמוד השדרה הצווארי, אולם מרביתה כרוכה בעברו של התובע. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 30% בהתאם לפריט 37 (2) (א) (5) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, ממנה רק 5% בגין התאונה ו- 25% בגין עברו של התובע. עוד נקבעה נכות זמנית של 20% לשלושה חודשים לאחר התאונה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות נמוכה יחסית בשיעור של 5%, על רקע נכות קודמת גבוהה למדי בשיעור של 71% שאיננה קשורה לתאונה ; התובע סבל בעבר משברים באגן ובזרוע, מסרטן הערמונית, עבר ניתוח מעקפים ועוד שורה ארוכה של חוליים שאינם קשורים לתאונה ; התובע טען כי עקב ההחמרה נשוא התאונה, נזקק לשורה ארוכה של טיפולים, שגרמו ויגרמו בעתיד להוצאות רפואיות, להוצאות ניידות ולהכרח בעזרה ; הנתבעת חלקה על מסקנות המומחה וטענה כי על רקע עברו העשיר ונכותו הגבוהה, מירב ההוצאות והעזרה אינם קשורים לתאונה הנוכחית, מה גם שהתובע לא הוכיח דבר באמצעות קבלות.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא בסכום כולל של 22,000 ₪ (12,000 ₪ כנזק לא ממוני ו- 10,000 ₪ בגין תוספת הוצאות ועזרה, לעבר ולעתיד, בגין התוספת השולית של הנכות שנקבעה), בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.

הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 13.10.16 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.

לעיוני ביום 14.10.16.

ניתנה היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.