ת"א 56687-05-12

עניינה של החלטה זו הוא בקשת הנתבעת מיום 13.7.2015 לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם להוראות תקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תגובת התובע הוגשה ביום 2.8.2015 והנתבעת השיבה ביום 5.8.2015.

רקע, עיקרי העובדות ועיקרי טענות הצדדים

2.התביעה הנדונה הוגשה ביום 30.5.2012 ועניינה תביעה על סך של 150,000 ₪ שהוגשה נגד הנתבעת, בטענה כי לא שילמה לתובע את מלוא התמורה עבור עבודות שהזמינה מהתובע ושלטענתו, ביצע עבורה. בנוסף נתבע פיצוי עבור נזקים שלטענת התובע נגרמו לו, בשל ביטול חוזה שנכרת עמו. על-פי הנטען בכתב התביעה, מלוא חובה של הנתבעת כלפי התובע הוא בסך של 260,000 ₪, אך בשל סכום אגרת המשפט הנגזר מהסכום הנתבע, נתבע רק הסכום האמור.

3.לשם הכרעה בטענות הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר יצחק חיט (להלן – המומחה) (החלטת כבוד השופטת עירית כהן, שלפניה נשמעה התביעה בטרם הועברה, ביום 24.2.2015, להמשך שמיעתה לפניי). מינוי זה היה בהסכמת התובע וחרף התנגדות הנתבעת.

לאחר עבודה יסודית ומקיפה מצד המומחה, הוגשה חוות-דעתו המפורטת מאד והמקיפה, אשר במסגרתה נדונו בפירוט רב מאד כל ההיבטים שבהם נדרש לחוות את דעתו. חוות דעת המומחה שהוגשה ביום 24.2.2014 מחזיקה ארבעים ושניים עמודים ועוד שבעה עמודי נספחים הכוללים חישובים מפורטים.

לאחר הגשת חוות-דעת המומחה, שלח אליו התובע שאלות הבהרה. מסמך השאלות מיום 12.5.2014 ונספחיו החזיק למעלה משמונים עמודים וכלל כשלוש מאות שאלות (שאלות ושאלות משנה). דומה כי התובע בחר שלא לעמוד על קבלת התשובות לשאלות, לאחר שהמומחה הבהיר לו במכתב מיום 20.5.2014, כי חוות-דעתו כוללת מענה לכל השאלות, וכי מתן תשובות יחייב תשלום נוסף מצד התובע (ראו מכתבו של המומחה והודעת התובע מיום 1.6.2014).

על-פי חוות-דעתו המפורטת של המומחה, אף אם תדחנה טענות הנתבעת בדבר זכאותה לקיזוז סכומים מתוך הסכומים שנתבעו, הרי שחובה לתובע מסתכם בסך של 6,530 ₪ בלבד. עם זאת, מהטעמים שעליהם עמד המומחה בחוות-דעתו, חובה של הנתבעת על-פי מסקנותיו הוא בפועל נמוך יותר ובסך של 3,500 ₪ ולא מעבר לכך (שם, פסקה 10.2 וכן ראו את האמור בפסקה 9.5.2).

בנסיבות אלו הודיעה הנתבעת בדיון שהתקיים ביום 5.7.2015, כי אם התובע יסכים לסיום התביעה בהתאם למסקנות המומחה ובכך שישולם לו סך של 6,530 ₪, כי אז תוותר על טענת הקיזוז שטענה ואף תוותר על הוצאותיה. התובע התנגד לסיום התביעה בדרך זו ועמד על בקשתו שהוגשה עוד קודם לכן, לחקור את המומחה על חוות-דעתו.

בעקבות עמדת התובע, הוגשה הבקשה הנדונה.